סיפורה של הריבית דריבית הוא עתיק יומין. למרות זאת, לא ניתן להפריז בדיבורים עליה, שכן היא אבן השתייה של תורת ההתעשרות כולה. אף בלוג פיננסי לא יהיה שלם בלי דיון בריבית דריבית, מאיץ השפע היעיל ביותר המוכר לאדם. הפלא, שיתגמל מי שישתמש בו נכון בהתעשרות נטולת חסמים, כזו שגוברת ככל שחולף הזמן ומזינה את עצמה שוב ושוב.

באקדמיה לימדו אותי שלא משנה כמה הבעיה נראית לך מסובכת, ההימור הראשון כפתרון צריך להיות פונקציה מעריכית. במקרים רבים, כמו כאן, זה לטובה ובמקרים אומללים, כמו בהתפשטות וירוסים, זה לרעה. אני לא זוכר אם מתת אל זו אי פעם אכזבה אותי, מה שבטוח היא לא מאכזבת כאן. רצה הגורל ולכסף שמושקע באפיק המניב תשואה יש תכונה של גידול מעריכי. האקספוננט משול מבחינתי לאיתני הטבע, ואופיו מבטא כיצד תנודה קטנה יכולה להתפתח לסופה אדירה. צונאמי של ממש. אפקט הפרפר. You name it. עבורכם, זה אומר שכל מה שנדרש הוא ניצוץ אחד (או שניים), שבעקבות תכנון מספק ובהינתן זמן, יובילו אתכם, בתקווה, אל העושר.

על מה בעצם כל המהומה? נתבונן לצורך ההמחשה בחלון זמן כלשהו, למשל שנה. נניח שהשקענו סכום כסף x בנכס בעל תשואה שנתית חיובית r. כסף שמושקע בנכסים מניבים, יוצר כסף נוסף וכעבור שנה ברשותנו הקרן המקורית והרווח, סה"כ x*(1+r). אז כמה נרוויח כעבור y שנים אם התשואה השנתית r? לו מנגנון הריבית היה פועל על הקרן בלבד, היה ברשותנו סכום x*(1+y*r). כלומר, ותק הכסף לא היה מסייע בשיפור הרווחים בחישוב זה. במקום, התשואה פועלת באחוזים על הקרן והרווחים הצבורים. כלומר, ככל שהרווח נצבר, כך גדלים הרווחים שבאים בעקבותיו. תהליך שמזין את עצמו ככדור שלג. בנוסחה מתרגם הדבר להון כולל גבוה בהרבה השווה ל x*(1+r)^y. ברגע שמספר השנים y משנה את מיקומו מהכפלה לחזקה, מקבלים גידול אקספוננציאלי של ההון שלנו. נדגים זאת מספרית. ניקח סכום ראשוני של 10000 ש"ח. אם ריבית של 5% הייתה פועלת על הקרן בלבד, כעבור 20 שנים הסכום היה הופך ל20000 ש"ח בגידול לינארי. למזלנו, הריבית פועלת בפועל במנגנון ריבית דריבית, ועל כן הסכום האמיתי יהיה בסוף התקופה 27126 ש"ח.

אבחנה חשובה שניתן להפיק ממבנה הנוסחה של הריבית דריבית היא שמנגנון הריבית דריבית מתגמל בנדיבות רבה את השקלים הוותיקים עם הפז"ם ופחות את הצעירים. ממש כמו בצבא. שקל שמושקע מוקדם יותר, יפעל עליו המנגנון זמן רב יותר והוא עתיד לצמוח יותר, בזכות מספר גבוה יותר בחזקה. זוהי בעצם כל התורה במשפט אחד, אבל לא נעצור כאן אלא נבחן את ההיבטים המגוונים של הריבית דריבית והשלכותיהם על המשקיע.

הכוח המתפרץ של השקעה לאורך זמן

הערה לכל הדוגמאות: הנחת אינפלציה 0.

נתחיל מהסתכלות ברובד הבסיס, ובהמשך נבחן זוויות נוספות והשלכות של הריבית דריבית עבור המשקיע. ראשית, בכדי להמחיש את העוצמה הטמונה בריבית דריבית, נבחן את סיפורה של הילדה לילך שמקבלת לבת מצווה שלה סך מתנות של 50000 ש"ח. סכום כזה בגיל 12 נשמע גבוה מאוד, כמעט אינסופי, כזה שיכול לאפשר ללילך קניית מותגי הלבשה רבים, אופניים, ולממן בילויים ומנוי חדר כושר למשך כמה שנים טובות. בעצת אמה היא בוחרת להשקיע את הסכום בקופת גמל להשקעה שנפתחת על שמה במסלול שמחציתו מניות ומחציתו אגרות חוב שמניב לצורך הדוגמא 6.5% בשנה. כעבור 12 שנים בהגיעה לגיל 24, חיסכון זה שווה כבר 106455 ש"ח. בשלב זה היא נזכרת שפעם הכל התחיל מ-50000 ש"ח וכיום יש לה יותר מפי שניים. לילך אמנם רוצה להתחיל ללמוד באוניברסיטה וגם לקנות אוטו, אך במקום להשתמש בכסף, היא מקבלת החלטה ומשאירה את הסכום מושקע ל-8 שנים נוספות עד שתסתכל עליו שוב. את האוטו והלימודים היא לא זונחת ומממנת אותם דרך עבודה קשה בחנות נעליים ופעילות בארגון הסטודנטים במוסד בו היא לומדת. בגיל 32 הסכום בקופת הגמל צומח לגובה של 176 אש"ח. היא מבינה שאמנם יש ברשותה סכום מכובד ביותר, אבל קניה של דירה למגורים תהיה "התאבדות" כלכלית בשבילה. באותה עת היא נהיית אמא צעירה ומתחילה לחשוב קדימה על עתידו של התינוק שרק עתה נולד לה. היא מסתכלת על המספרים ומבינה ש-20 שנות חיסכון מצטברות יותר משלשו את הכסף המקורי. לילך מבינה שבקצב כזה בעוד 30 שנה, כשתינוקי יהפוך לגבר יהיה ברשותו סכום מכובד שישמש אותו כהון עצמי לדירה משלו. וכך אכן היה. הכסף נותר 30 שנים נוספות מושקע. כשנועם מגיע לגיל 30 הוא מקבל מאימו סכום של כ-1.16 מיליון ש"ח. נועם והוריו לא מאמינים למראה עיניהם. סכום של 50 אש"ח הפך ליותר ממיליון! נועם משתמש במחצית מהכסף לטובת הון ראשוני לדירה משלו ומחצית מהכסף נותר מושקע לטובת ההורים שמתחילים למשוך לפי כלל 4% קצבה של כ 2000 ש"ח בכל חודש שמהווה הגדלה משמעותית של קצבת הפנסיה שלהם ומאפשרת להם לשמר בפרישה את רמת חייהם ואפילו לטייל בעולם. זוהי תוצאה של 50 שנות השקעה מצטברות של סכום שגדל מ-50 אש"ח פי 23 לכדי יותר ממיליון ש"ח. לילך אמנם לא התעניינה הרבה בפיננסים אבל ההתמדה שלה במשך יובל בשילוב הבנה שעדיף להשקיע בפרק זמן כה ארוך במסלול שכלל שיעור מניות גבוה, סידרו גם את הבן וגם שיפרו את חייה בפנסיה.

בכדי להבין כמה הזמן משמעותי נתבונן בגרף שמתקבל דרך שימוש במחשבון ריבית דריבית עם השקעה ראשונית של 50000 ש"ח, ריבית שנתית 6.5% ומשך השקעה של 50 שנים. באיור מסומנים מלבנים שמתארים את 3 הפעמים שלילך התלבטה מה לעשות עם הכסף. המלבן הסגול מתאים לנקודת הזמן בגיל 24, המלבן התכלת לנקודת הזמן בגיל 32 והמלבן הירוק הוא נקודת הזמן בגיל 62 כעבור 50 שנות חיסכון מצטברות. נראה שרמות הגידול של ההון בגיל 24 ו-32 הן כמעט לינאריות (קצב קבוע) ביחס ל"התפוצצות" שהכסף חווה ב-20 שנים האחרונות לחיסכון. זה לא נכון. הקצב הוא תמיד מעריכי. אם היינו בוחנים גרף עד ל-20 שנות חיסכון ב-"zoom in" (המלבן התכלת) היינו רואים קצב מעריכי נאה. אבל זה העניין עם פונקציה מעריכית: כאשר כשמסתכלים על פרק זמן ארוך, מה שקרה לפני שנים רבות, בהתחלה, הופך לשולי וזניח.

התבוננות בקצב גידול ההון של וורן באפט מראה כי מעל 99% מהונו נעשה אחרי גיל 50. באפט לא היה עני בגיל 50, אז הונו הוערך ב-250 מיליון דולר, אך הונו ממש התפוצץ בזכות הריבית דריבית לסכום מפלצתי של 84 מיליארד בגיל 90 הרבה בזכות הריבית דריבית.

הערה חשובה: ההון לא גדל בקצב מעריכי מושלם, אלא בדרך הוא חווה תנודות רבות (עובד קשה). תנודות אלו עלולות להרגיש למי שמתבונן בפריזמה צרה של שנים ספורות כסופת טורנדו שיש להציל ממנה את כספו. זו טעות הרת אסון. ככל שפרק זמן מתארך, הזעזועים הלוקליים של לפני 20 שנה נראים זניחים ומה ששולט בגרף גידול ההון שלנו הוא קצב הגידול של השנים האחרונות, בדיוק כמו שקורה בדוגמא של לילך ושל באפט. האקספוננט יהיה תמיד צורתו הכללית של הגרף ולא אופיו אם נבחן בזכוכית מגדלת שנה זו או אחרת.

ריבית דריבית הוא מנגנון רב עוצמה שמתגמל את הסבלניים שחוסכים שקל לשקל ומשקיעים את החיסכון על פני שנים רבות. בדוגמא של לילך מה ששיחק לטובתה היה אופק ההשקעה הארוך שלה שהתאפשר בזכות תבונת הוריה ושלה שהובילו להשקעת כסף בגיל צעיר מאוד למשך זמן רב מאוד. שקל של היום שווה הרבה יותר בעתיד, ומכאן שדחיית סיפוק בהווה לטובת השקעת כסף יכולה להשתלם מאוד בהמשך. קיבלנו כאן גם טעימה שחיסכון והשקעת כסף יכולים להשביח פרישה (מאוחרת כמו כאן או מוקדמת).

חייו הפיננסיים של משקיע נחלקים ל-2: לפני ואחרי גילוי הריבית דריבית. ההבנה כי יש אי שם באופק שלב שבו סך נכסינו יתפוצץ, יכולה וצריכה להוות מוטיבציה לחיסכון והשקעת הכסף מגיל צעיר ככל הניתן. הצד השני של המטבע הוא הקושי בצבירת ההון בתחילת הדרך. הטרחה בערב שבת היא החיסכון בזיעת אפנו והאוכל בשבת הוא סכום עתק שנקבל כעבור זמן משמעותי. השקלים שנחסכים יתפוצצו עוד זמן רב. ככל שיהיה יותר מהם כך הפיצוץ יורגש יותר. שקל שהופך לשניים זה לא מיליון שהפך לשניים. זה לא בא להוציא רוח מהמפרשים לאלו שחסכו בזיעת אפם 10000 ש"ח וכעת הם בשלים להשקיעם. רומא לא נבנתה ביום אחד. להשקיע מעט עדיף על לא להשקיע, אך על הדרך יש לחתור להגדלת החיסכון.

משחקים כאלו בגיל צעיר היוו גם עבורי את השראה כשראיתי בגיליון כיצד הכסף מאבד שליטה אם הרווח הנוצר מושקע שוב בנכסים נוספים וחוזר חלילה. מה שמופלא הוא גם הגמישות ביישום המנגנון. אין זה חובה להשקיע באותו סוג נכס, ניתן לתת לדמיון להפליג למחוזות רחוקים וליצור מערך נכסים מגוון בו תשואה של האחד מהווה הזנה לאחר. מעגל קסמים. ואכן רוב מה שקשור לריבית דריבית הוא קסם והיא מציתה דמיון כמו שהיא צריכה לעשות.

נבחן כמה זוויות נוספות של הריבית דריבית.

הגעה להון גבוה בזמן קצר

ראינו שלאורך זמן לריבית דריבית עוצמה רבה. לעומת זאת, כאשר ברצוננו לצבור סכום גבוה בפרק זמן קצר, למשל לטובת פרישה מוקדמת, כמה הריבית תעזור לנו? נבחן סוגיה זו דרך דוגמא מספרית. מתושלח רוצה להגיע ליעד של 1 מיליון ש"ח דרך חיסכון אגרסיבי. הוא מתחיל מסכום ראשוני של 10k שאליו הוא מצרף חודש בחודשו 10k נוספים. אם ישקיע באופן זה בריבית של 5%, יגיע ליעדו במרץ 28, כלומר כעבור 6 שנים ו-11 חודשים. אם, לעומת זאת, ישקיע באופן "יעיל" יותר, דרך העלאת הסיכון בצורה חדה, יצליח לשפר את התשואה ל-7% ולהגיע אל יעדו באוקטובר 27, כלומר כעבור 6 וחצי שנים. נדגיש מתושלח הגביר את הסיכון בהשקעתו באופן משמעותי ובכך סיכן באופן משמעותי כסף שהוא צריך בטווח קצר יחסית, כל זאת לטובת קיצור זמן לפרישה ב-5 חודשים בלבד. אם מנגד היה נשאר באפיק סולידי שמניב לו 5% היה יכול להתכנס להגעה ליעד כעבור 6 וחצי שנים ע"י הגדלת החיסכון ב-700 ש"ח בלבד בחודש. הסיבה ברורה, פרק הזמן המדובר הוא קצר מאוד, כך שהחיסכון משמעותי יותר מהתשואה. אבחנה זו היא נגזרת של התובנה שהריבית דריבית פועלת במלוא עוצמתה על שקלים ותיקים ופחות על צעירים כפי שנידונו בדוגמא זו.

כעת תשאלו את עצמכם - מה עדיף? לסכן כסף שיש בו צורך בטווח הקצר או להדק מעט יותר את החגורה? אתם תחליטו. דעתי כאן ברורה, הגדלת סיכון בטווח הקצר לטובת הסיכוי לגרד עוד כמה שברירי אחוזים הוא לא מידתי, בייחוד נוכח הקלות היחסית שבה ניתן לקבל תוצאות זהות דרך התייעלות עצמית. ניתן להיעזר בגרסת מחשבון ריבית דריבית הבוחנת זמן הגעה ליעד לטובת שחזור של התוצאות.

הערה: דיון זה נסוב סביב השקעת כסף שיש ברשות המשקיע ממקורותיו העצמיים. האפשרות להשתמש בכספם של אחרים (מינוף) לא נידונה, למרות שזו קיימת ושמורה לדיון אחר.

הכוח של הקטנת הצריכה

מהו כוחם של 20000 ש"ח שבמקום ללכת לרכישת מערכת קולנוע ביתית, הלך לחיסכון בריבית דריבית? 20k שחוסכים היום, שווים 40k בעוד 14 שנה בתשואה של 5%. לעיתים כל שדרוש הוא לוותר על הוצאה בהווה. החיסכון של היום הוא העושר של העתיד.

העונש שבדחיית זמן ההשקעה

התאומים יוסי ושמעון החליטו יום אחד להשקיע 100 אש"ח מכספם בתשואה של 5% לשנה. שניהם רוצים להשתמש בכסף בגיל 50 לטובת מימון טיולי סקי בשוויץ שהם תחביב יקר. בעוד יוסי התחיל להשקיע בגיל 20, שמעון התמהמה 5 שנים והחל להשקיע בגיל 25. פרק זמן של 5 שנים בלבד נראה קצר מאוד. עם זאת, בהגיעם לגיל 50, לשמעון 338 אש"ח ואילו ליוסי שהשכיל להתחיל 5 שנים קודם 435 אש"ח. כ-100 אש"ח יותר! כאשר משקיעים לעשרות שנים, תוספת של מספר שנים ספורות נהיית מאוד משמעותית, בדומה למקרה של באפט. באיור הבא, ניתן להבין בפשטות באופן גראפי מה הסיבה לכך. שמעון בעצם לא נהנה מ-5 העמודות המסומנות האחרונות בהן העושר נצבר בקצב שיא עבור יוסי.

תזרים מוקדם ועונשו

היזהרו במיוחד מהשימוש המפתה בתזרים. למשקיעים רבים יש מטרה להגיע לתזרים מזומנים חיובי מהשקעתם. במידה והתזרים מתורגם מוקדם מדי להגדלת צריכה, הדבר מהווה קטילה של אפקט הריבית דריבית. לניצול עוצמתה ייטב אם התזרים יושקע בהשקעה מחודשת בהשקעה אחרת. אם בכל זאת ברצונכם ליהנות מהפירות, השתמשו בזרזיף קטן שתגדירו מראש להגדלת צריכה, אך בשביל לגרום לריבית דריבית לעבוד בשבילכם, נתבו את מרבית התזרים להשקעה מחודשת. טוב יותר יהיה אם תדחו את שלב קצירת הפירות ולא תגדילו כלל את הצריכה ותתנו להר הכסף להיערם עד שיגיע לגובה רם שבו תוכלו ליהנות מתזרים נאה שלא יפגע בקרן.

נדגים זאת דרך דוגמא. שני שכנים, משה וגלעד, הגיעו למצב בו יש בבעלותם דירה להשקעה בשווי 2 מיליון ללא משכנתא שמכניסה שכ"ד של 5000 ש"ח בחודש. משה בוחר להשתמש בכלל הסכום של 5000 ש"ח להגדלת הצריכה החודשית שלו. גלעד, לעומת זאת, משקיע את כל התזרים במשך 10 שנים נוספות בתיק השקעות שצומח בקצב של 5%, וכך מוצא את עצמו עם 772 אש"ח נוספים. אם יתחיל ליהנות מהתזרים אחרי זמן זה, ייהנה מ-5000 ש"ח משכ"ד + תיק השקעות שאם ימשוך ממנו לפי כלל 300 יוכל ליהנות מתזרים נוסף של 2572 ש"ח. סה"כ 7572 ש"ח, כלומר התזרים גדל בלמעלה מ-50% בזכות דחיית השימוש בתזרים. בנוסף, אם תיק ההשקעות יגדל בקצב גבוה מהמשיכה (למשל ב-5%), ניתן יהיה למשוך עם הזמן יותר ויותר. כמובן שאין לזה סוף וחשוב לסמן את הגבול בו מתחילים ליהנות מהתזרים ולא נקברים עם הכסף. המסר הוא לדחות הגדלת צריכה עד לשלב שיוגדר כ"שלב הצריכה", ולא לקנות ציפויי זהב לאסלה עם הרווחים הראשונים.

חיסכון בדמי ניהול

כאן, ארצה להעביר מסר שהריבית דריבית יכולה להיות חרב פיפיות שתפעל נגד המשקיע עקב תשלום דמי ניהול מנופחים יתר על המידה. כסף שמבוזבז היום על ניהול השקעה אף פעם לא יצבור ריבית דריבית. יש מי שישאל מה כבר יעשה הבדל של 0.7% דמי הניהול בין פוליסת חיסכון לתיק בניהול עצמי? אניח בצד את יתרון המינוף של הפוליסה. הבדל זה בדמי ניהול יכול להיות ההבדל בין ירושה עצומה ללא עצומה. בין תיק שמספיק גבולית בפרישה לבין תיק שממשיך לתפוח.

ניקח כדוגמא תיק של פורש צעיר בגובה של 3 מיליון עם הכניסה לפרישה שממנו ימשוך כ-10000 ש"ח בחודש לפי כלל 300. לצורך הדוגמא, נניח שהמשיכה היא קבועה ולא גדלה עם גידול התיק. במידה והתיק ממשיך להניב 5% בשנה, אם דמי הניהול הם 0.2% (סדר גודל של מה שניתן להשיג בניהול עצמי), כעבור 30 שנות משיכה יהיו בתיק 4.35 מיליון ש"ח. ירושה מכובדת ביותר. במידה ודמי הניהול הם 0.9%, כפי שניתן למצוא לעיתים במכשירים מנוהלים כגון פוליסת חיסכון, כעבור 30 שנה שווי התיק יהיה 2.98 מיליון ש"ח בלבד, 1.37 מיליון הפרש!

המצב חמור שבעתיים אם הפורש יתקל בתקופה של 30 שנים קשות בהן התיק יניב 2%. אם התיק ינוהל באופן עצמי ב-0.2%, שוויו אחרי 30 שנה יהיה 363 אש"ח. אם לעומת זאת, התיק ינוהל ב-0.9%, התיק ימחק בשנה כעבור 29 שנים, יותיר את הפורש ללא הכנסה בערוב ימיו, זאת מבלי שדיברנו על ירושה.

את הדוגמאות האלה ניתן לשחזר בקלות במחשבון ריבית דריבית דרך שימוש בהפקדה חודשית שלילית (משיכה).

הערה: יש להבדיל בין מינוף שבו תשלום ריבית הוא לקבלת הון שניתן אולי להשקיע בריבית גבוהה יותר, לבין תשלום דמי ניהול. בניגוד למינוף, בתשלום דמי ניהול גבוהים אין שום יתרון. עמלה זו תישאר לעד בכיסו של מנהל ההשקעות.

איך המסלול הסולידי שוחט את הריבית דריבית

מנתונים מהאתר של Vanguard, בפרק זמן של כמעט 100 שנה, תיק דפנסיבי מאוד של 20% מניות, שנמשיל אותו לצורך הדוגמא למסלול כללי בקרנות השתלמות וקופות גמל, הניב 7.1%. מנגד, מסלול אגרסיבי שכלל 70% מניות הניב 9.4% שנתי. גם בניכוי אינפלציה ההפרש יעמוד על כ-2%. בואו נראה מה משמעות של 2% בהשקעה לפרק זמן בינוני-ארוך של כ-20 שנה.

יש שיאמרו ש-70% מניות זו הקצאה אגרסיבית. אבל כאשר מסתכלים על אופק ארוך, תנודות קצרות הטווח הן חסרות משמעות והסיכון בראיית המאקרו פוחת. שקל אחד יהפוך ל-2.7 אחרי 20 שנה בריבית של 5% (תשואה של 170%) ול-4 שקלים בריבית של 7% (תשואה של 300%). למשל, בחיסכון לכל ילד, בהפקדה חודשית של 100 ש"ח למשך 20 שנה, נקבל בתשואה 7% כ-51 אש"ח. לעומת זאת, אם התשואה תעמוד על 5% הסכום שיתקבל יהיה 41 אש"ח. כל זה כמובן היפותטי, אך לאורך זמן מניות צפויות להניב תשואה עודפת על אג"ח. כדי לתת לילדים שלכם את הסיכוי הטוב ביותר לקבל לידיהם סכום משמעותי לתחילת חייהם הבוגרים, העבירו את החיסכון למסלול אגרסיבי ככל הניתן בתחילת הדרך. אין היגיון בבחירת מסלול דפנסיבי כאפשר אופק ההשקעה ארוך.

אחרית דבר

אם יש כאלה שנחשפו לעקרונות שהוצגו כאן בפעם הראשונה, אני מקנא בכם מאחר ואתם עשויים לחוות ריגוש מלהבין את פוטנציאל הכסף. לי בתור אחד שמכיר את הרעיונות זה מכבר, אף פעם לא נמאס להשתעשע שוב ושוב עם המספרים, לשער ריבית ולדמיין איך יעדים מתקרבים במהירות, לגלות שוב מחדש איך כסף של היום שווה הרבה יותר מכסף של העתיד. יש בכך משהו ממכר ומעורר מוטיבציה להמשיך לחסוך, להשקיע ולצמוח. כסף עם קילומטראז' בחייכם הוא הוא הכסף שיעבוד קשה יותר וייצור תיאורטית עושר בלתי מוגבל שיכול לקנות לכם חופש או רמת חיים גבוהה יותר בעתיד.

יש שיראו בשאלה "איך להשקיע חיסכון של 10000 ש"ח?" משהו מעט נאיבי. אני רואה בשאלות כאלו חשיבות עצומה בייחוד כשהן באות מפיהם של צעירים שיש להם את יתרון הזמן, בתקופת השירות הצבאי או קודם לכן. לכסף כזה שנים רבות לצמוח ולבעלי החיסכון זמן רב לייעל את חייהם, לחסוך, להשקיע ולהתעשר. עם מספיק התמדה גם התחלה צנועה המלווה בהתמדה וחיסכון שיטתי יכולה לצמוח פרא לאורך זמן. ראינו הדגמה לכך בסיפורה של לילך.

אני מאמין שרוב מה שנכתב כאן לא חדש לקורא שמתעניין בפיננסים. אחרי הכל, מנגנון הריבית דריבית הוא בבסיסן של תורות המימון וההשקעות. יחד עם זאת, רבים לא זוכים ליהנות ממלוא עוצמתו של מנגנון ההתעשרות או אפילו בכלל. שבויים בקסמה וביכולתה להגדיל את ההון, חובה עלינו להיזהר מיכולתה להעניש אותנו, פן השקעתנו תיפול על חרבה. לריבית דריבית שתי פנים. בשימוש מושכל, נוכל למנף את הפוטנציאל האדיר של הריבית דריבית בכדי להגיע לשפע, אך מנגד נוכל להחמיץ את מלוא עוצמתה ואף לדרדר את מצבנו. שאלות כגון "מה כבר ישנו עוד כמה עשיריות בדמי ניהול?" או "מה תשנה עוד הלוואה צרכנית לכיסוי של עלויות טיול לחו"ל?" עלולות להתברר כהרסניות. כפי שהראנו בדוגמא אחת מני רבות, דמי ניהול מנופחים יכתתו לאורך זמן את השקעתכם והלוואות לצריכה ימנעו את תחילת צמיחתכם. כל פרוטה שנחתכת בדמי ניהול יש לה את הכוח להיות עוד חומר בערה במדורה הגדולה שהיא השתוללות העושר שלכם. טעויות נוספות בניצול הפלא לטובתכם כוללות: דחיית תחילת השקעה, תעדוף של צריכה על פני חיסכון בגיל צעיר, בהלה ממשברים שהם רעד קל בכנף אם מסתכלים על סקלה רב שנתית, שימוש מוקדם מדי בתזרים, לקיחת סיכון נמוך מדי בחיסכון לפרק זמן ארוך. שינוי בתפיסה ביחס לכל אלה, מוקדם ככל הניתן, עשוי להגדיל את השפע בחייכם.

ההתעשרות תוך ניצול עצמת הריבית דריבית לא תתרחש בן רגע. ריבית דריבית מתעוררת כשכולם הולכים לישון. ריבית דריבית צריכה סבלנות. היא שונאת פעולות קניה ומכירה. לאט לאט היא מתגמלת את אלו שהפקידו שקל ועוד שקל. מי שידבוק בתכניתו בשיטתיות ויצית את האש בשלב מוקדם ככל הניתן בחייו, יתוגמל על ידי איתני הטבע בלי ספק. לעיתים כל שנדרש הוא ניצוץ מגפרור אחד.

קישורים לשתי הוריאציות של מחשבון ריבית דריבית:

1. מחשבון ריבית דריבית - הון אחרי תקופה - מאפשר קבלה של סכום אחרי תקופה מסויימת, בהינתן סכום ראשוני, הפקדות חודשיות, ריבית, דמי ניהול ומספר שנים.


2. מחשבון ריבית דריבית - זמן ליעד - מאפשר קבלה של זמן דרוש להגעה להון דרוש, בהינתן סכום ראשוני, הפקדות חודשיות, ריבית, דמי ניהול וסכום יעד.