אסטרטגיות משיכה בפרישה: אופטימיזציה למיטיבי לכת / יעקב רוטמן "המתורגמן הפיננסי"

הקדמה

נכתב לא מעט על סדרי משיכה אופטימליים בפרישה — אך רוב המחקרים וההמלצות עוסקים באנשים שחיו וניהלו את ענייניהם הכלכליים בארצות הברית. לעומת זאת, כמעט ואין הנחיות מקבילות שמתאימות לתושבי ישראל. לכן גיבשתי לעצמי (ולכם) סדר משיכה שמתאים למציאות הישראלית, ואני שמח לשתף אותו כאן אתכם.

אשתדל לנמק כל שלב, אך חשוב לזכור שמדובר בניסיון אישי מבוסס מספרים, והוא אינו בהכרח מתאים לכל אחד. מצבים פיננסיים משתנים מאדם לאדם.

לגבי כל סעיף — התייחסו אליו רק אם הוא רלוונטי אליכם. אל תמשכו RSU אם אין לכם 🙂

בנוסף, לא אכנס כאן לעומקם של כל המונחים והנושאים, אלא אצרף קישורים להסברים מפורטים (לא בהכרח שלי).

מה עומד מאחורי הפוסט?

אחרי שנים של עבודה וחיסכון, מגיע הרגע שבו אתם מפסיקים להכניס כסף לתיק ההשקעות — ומתחילים למשוך ממנו. למעבר הזה יש השלכות רבות, גם רגשיות, ואחת הנפוצות שבהן היא "תסמונת רק-עוד-שנה-אחת": הדחף להמשיך לעבוד ולחסוך עוד קצת, מתוך חשש שהכסף לא יספיק.

מחקרים רבים הראו כי בפרישה של 30 שנה, ניתן למשוך 4% בשנה מתיק השקעות מפוזר (שכולל לפחות 50% מניות והיתרה באג"ח), מבלי שהכסף יאזל עד סוף החיים. ככל שתקופת הפרישה צפויה להיות ארוכה יותר, נדרשת הקצאה גבוהה יותר למניות, ואחוז משיכה נמוך יותר. לדוגמה, בפרישה שאורכה 60 שנה, שיעור משיכה של 3.25% נחשב בטוח יחסית.

למי שמעוניין להעמיק, אני ממליץ על הספר "המסלול הפשוט אל העושר" , שאותו תרגמתי לעברית. ואם אתם קצרים בזמן — תוכלו להתחיל מהפוסט שמסביר את עיקרון ה־4%.

אחרי שנים של חיסכון, לרובנו יש כספים במגוון תתי-תיקים: תיק השקעות רגיל, קרן השתלמות, קרן פנסיה, מניות מהמעסיק, ולעיתים גם השקעות אקזוטיות יותר (למשל, החברה שהקים בן הדוד, שכולם במשפחה שמו בה כסף ובינתיים רק הפסיד). כעת מגיע הזמן להחליט מאיזה חלק למשוך קודם. למה זה חשוב? כי בחירה נכונה עשויה להגדיל משמעותית את הסיכוי לכך שיישאר לכם לפחות שקל אחד ביום האחרון שלכם על פני האדמה.

מהם השיקולים בקביעת סדר המשיכה?

כאשר באים לקבוע את הסדר שבו נמשוך כספים מהתיק, יש לקחת בחשבון מספר שיקולים מרכזיים:

1. נזילות – האם ניתן בכלל למשוך את הכסף מהמקור המסוים, בשלב זה של חיינו? לדוגמה, לא ניתן למשוך את כספי התגמולים מקרן פנסיה לפני גיל 60 מבלי לשלם קנס משמעותי.


2. מיסוי – כשאנו מתכננים למשוך 4% מהתיק בשנה, חשוב לזכור שהסכום הזה כולל גם את המס שנשלם על המשיכה. בפועל, כדי שה-4% שנמשוך יספיקו להוצאות השנתיות שלנו לאחר מס, נצטרך לחסוך סכום גבוה יותר מראש — כלומר, למעלה מ-25 פעמים ההוצאות השנתיות. באסטרטגיה שלי אני שואף למזער תשלומי מס בשנים הראשונות לפרישה, ובכך לאפשר לרכיבים החייבים במס לצמוח עוד, תוך איזון עם שיקולים אחרים כמו סיכון ונזילות.


3. תנודתיות וסיכון – נעדיף להיפרד ראשית מרכיבים בתיק שהם בעלי רמת סיכון גבוהה, כדי להקטין את התנודתיות של התיק בהמשך הדרך. לדוגמה, אם יש לנו מניות של המעסיק (שכיח בהיי-טק), או אם החזקנו מניות תנודתיות במיוחד (נניח, טסלה בתקופת ההייפ) ולא מכרנו אותן עד כה מתוך שיקולי מס — ייתכן שזה הזמן להיפרד מהן.

הצעת המתורגמן לסדר משיכה אופטימלי לתושבי ישראל

1. יתרת RSU / מניות מהמעסיק במשך השנה הראשונה לפרישה
   נימוק: בעיקר בגלל הסיכון שבהשקעה במניה בודדת. אני הסכמתי לקחת על עצמי את הסיכון של מניה בודדת בגלל הטבת מס לא רעה שמקבלים (דחיית מס על שווי המענק עד למכירה בפועל), מה שנקרא "מס הכנסה משתתף ברווחים אך גם בהפסדים". כעת, משלא עובדים, ניתן למשוך את ה-RSU במעט מאוד מס – משלמים מס שולי בישראל על שווי המענק, כלומר אפשר למשוך ב-10%/14%/20% + ביטוח לאומי, במקום ה-47%/50% בזמן העבודה.


2. פיצויים שהיו ברצף פיצויים (לא ניתן להחזיק יותר משנה אם אין מעסיק חדש)
   שימו לב שגם חייבים למשוך את כל הפיצויים במצב זה, לא ניתן למשוך רק את הפטורים. ניתן (ומומלץ) לפרוס את המס על הפיצויים החייבים קדימה כמה שאפשר (אפשר שנה על כל 4 שנות עבודה, ועד 6 שנים). המס בישראל יהיה פטור על החלק הפטור ומדרגות מס שולי על החלק הלא פטור (ובנוסף אין צורך לשלם על זה ביטוח לאומי). היות ואנחנו בשנים בהן אנו ללא הכנסות מלבד מה שאנחנו מחליטים למשוך, זה יהיה במס נמוך מאוד.


3. RSU אם נשאר – מאותה סיבה של (1) לעיל.


4. פיצויים שהיו ברצף קצבה (ממעסיקים קודמים)
   מאותה סיבה של (2) לעיל, רק שפה יש לנו יותר גמישות בכמות הזמן שעבר ממועד עזיבת המעסיק האחרון, ולכן אפשר לדחות את זה לאחר ריקון מניות ממעסיק שהן בסיכון מאוד גבוה. הערה בעקבות תגובה של נדב טסלר בתגובות: אם גובה הפיצויים מאותו מעסיק גורם להכנסה שכפופה למדרגות להיות מעל כ340,000 בשנה מסוימת, אז צריך לשקול לעומת שאר האפשרויות, כי זה בערך הנקודה שהמס השנתי עובר 25%.


5. קרן השתלמות אם עוד לא הגעתי לגיל 60
   אם וכאשר נגמר, מושכים מתיק ההשקעות הממוסה ומשלמים מס רווח הון. למרות העצות הרווחות שקרן השתלמות שומרים לסוף החיים/ירושה, יש כאן שיקול בין דמי הניהול שצריך לשלם על קרן ההשתלמות לעומת הפטור ממס רווח הון. אילולא דמי הניהול, קרן ההשתלמות הייתה נשמרת לסוף. גם כאן יש תתי-שלבים: קודם מושכים את החלק הממוסה של קרן ההשתלמות (אם יש), לאחר מכן את החלק הפטור. על הרווח של החלק הממוסה נשלם 25% מס.


6. תיק השקעות ממוסה לפני גיל 60
   בלית ברירה, נתחיל לנגוס בתיק ההשקעות שגידלנו כל השנים. בשביל זה הוא שם. מס 25% על הרווח הריאלי.


7. הגענו לגיל 60 – קצבה מוכרת
   קודם מושכים את הקצבה המוכרת מתוך קרן הפנסיה. מדובר בכספים שבמועד הפקדתם לפנסיה שולם עליהם מס הכנסה או שלא התקבל בגינם זיכוי דרך תלוש המשכורת. זה פטור לחלוטין ממס בישראל (מלבד מעט ביטוח לאומי עד גיל פרישה). אם קצבה זו אינה מספיקה, משלימים מתיק ההשקעות. נשים לב שאחרי גיל 60 רווחי הון ממוסים במדרגות מס רגילות עם תקרה של 25%, כלומר: ה-7,010 הראשונים של רווח בכל חודש ימוסו ב-10%, אחרי זה ה-3,050 הבאים ימוסו ב-14%, אחרי זה עוד כ-6,090 ב-20% ומעל לתקרה זו – 25%.

   עוד נשים לב שמדובר במיסוי על רווח, אך לא כל שווי המכירה של מניות הוא רווח אלא יש חלק שהוא קרן ההשקעה ועליו לא משלמים מס.

   לדוגמה, נניח ש-60% מהתיק שלנו הם רווחים, נוכל למשוך 10,000 ש"ח ורק 6,000 מתוכם יהוו רווח, ונשלם רק 600 ש"ח מס על אותם 10,000 ש"ח שמשכנו.



8. הגענו לגיל פרישה (כיום 67 לגברים ו-65 לנשים שהם בגיל אשתי היום).

   נוסיף לקצבה המוכרת שהתחלנו למשוך בגיל 60 גם קצבה מזכה (קצבה שנובעת מכספים שקיבלנו הטבת מס בהפקדה ולכן הם ממוסים במשיכה, מלבד פטור חודשי עד תקרה מסוימת).

   נמשוך רק עד תקרת הפטור לקצבה מזכה (5,375 ש"ח לשנת 2025) וקצבה שתמלא לנו את מדרגת 14%, לכל בן זוג. כלומר, פוטנציאל של עד (5,375 + 10,060 = 15,435) לכל בן זוג. זה יוצא פוטנציאלית עד כ-30,000 ש"ח שיכנסו אלינו לבנק כל חודש לא משנה מה קורה. אך אם אנחנו לא צריכים קצבה של 15,435 אלא פחות, נמשוך כמה שאנחנו צריכים בפועל.

   אם עדיין הקצבה המוכרת + קצבה מזכה פטורים לא מספיקים, ונותר כסף בתיק ההשקעות הממוסה, נמשוך ממנו. אם לא נשאר מתיק ההשקעות, נגדיל מראש את הקצבה המזכה מעל 15,435 לכמה שצריך.

   ראציונל: מגיל 60 משלמים את אותו שיעור מס על משיכת קצבה או על רווחי הון. רווחי הון יעילים יותר מיסויית מקצבה, מאחר ומשלמים את המס רק על הרווח, ובקצבה משלמים מס על כל שקל שנמשך. לכן אפשר למשוך מתיק ההשקעות יותר כסף על אותו סכום מס.

   את כל הכסף שנשאר בקרן פנסיה ואיננו מייעדים למשוך כקצבה נעביר לקופת גמל לשימוש פוטנציאלי בהמשך (טיולים מסביב לעולם, עזרה לנכדים, הגדלת הקצבה וכו') וכל מה שיוותר ילך לירושה. ירושה מכספי תגמולים היא מאוד יעילה מיסויית.



9. הגענו לגיל פרישה עד 70
   מתחילים לקבל קצבת זקנה מביטוח לאומי (כיום כ-6,192 ש"ח לזוג ששניהם התחילו למשוך קצבת זקנה בגיל 70). אם זה מגדיל את ההכנסות מעבר להוצאות, נעביר את היתרה לתיק השקעות ממוסה. תבדקו את החוקים כשתגיעו לגיל הזה, כי יש תנאים שמאפשרים הגדלה של הקצבה אם ממתינים, אבל רק אם יש לכם סוג מסוים של הכנסות. ייתכן ומשתלם לכם למשוך כבר מגיל פרישה את קצבת ביטוח לאומי.

   נשים לב שבשלב זה יש לנו 3 קצבאות: קצבה מוכרת, קצבה מזכה וקצבת זקנה מביטוח לאומי. זה אומר שיש לנו סכום בסיסי מכובד שנכנס כל חודש לבנק ללא תלות ביכולות קוגניטיביות – וזה חשוב בעיני לפחות על חלק מהכסף.



10. סכומים נוספים
    משיכות תקופתיות ממה שנשאר מתיק ההשקעות / קופת גמל / קרן השתלמות (לפי הסדר הזה).

האם זה קריטי להקפיד על הסדר?

לא חובה. הסדר המשיכה שמוצע מאריך את שרידות התיק. בכמה? זה כבר דורש סימולציה 🙂 תוכלו להיעזר במחשבון פרישה מוקדמת שזיק ואני פיתחנו פעם. אבל חשוב להבין שהצלחת או כישלון הפרישה לא תלויים רק בזה, אלא בעיקר בכמה חסכתם.

אני אמריקאי, האם כדאי לי לפעול לפי אותו סדר?

בגדול – כן. ישנם הבדלים במיסוי ובחוקי הפרישה בין המדינות, ולכן מומלץ לקרוא גם פוסט מפורט יותר שמתייחס למיסוי בארה"ב.

דרכים נוספות להגדלת הסיכוי להצלחת הפרישה

1. להמשיך לעבוד, אם אפשר – בעדיפות למשרה עונתית או עבודה כעצמאי, כדי לאפשר גם לטייל וליהנות מהחיים.


2. להמשיך לצבור ידע – הסדר שהצעתי מבוסס על חוקי המיסוי הנוכחיים, שיכולים להשתנות מ-2025 ועד מועד הפרישה שלכם.


3. להשתמש בשיטות משיכה מתקדמות נוספות, בהתאם לצרכים האישיים ולמצב הכלכלי.