פוסט אורח: חופש כלכלי הוא לא סוף המסע אלא רק תחנת מעבר

04/04/2024 | 12 תגובות | 5 דקות קריאה

זיק שמח לארח את שלומי רזנבי, בן 42 שהפסיק לספור שנים והחל לספור חברים וחוויות, נשוי באושר ואב גאה לשלושה ילדים מתוקים שמעמידים את מרוץ החיים בפרופורציות. מהנדס מערכת ומנטור לצוות גלובלי בחברה טכנולוגית בימים. יזם שנכשל יותר משהצליח אבל ממשיך לנסות, בלילות. משקיע ולומד, לומד ומשקיע וגם מעביר את הידע הלאה בכמה בלוגים "החממה הפיננסית" ו-"מטאוורס - כל מה שמעניין" ו"חממת הנדל"ן". בואו לבקר.

המונח "חופש כלכלי" נזרק בקלילות לכל חלקת נדל"ן זמינה ברשתות החברתיות. חלק רואים בזה יעד אמיתי ולא מתפשר, לאחרים זו משאלת לב שעוזרת לשמור על אופטימיות לעתיד למרות שראלית הם יודעים שיהיה קשה. בתקופה שבה יעדים פיננסיים שולטים ברוב שאיפות החיים, רווחת תפיסה מוטעית (לדעתי) לפיה המסע הושלם ברגע שהושגו אבני דרך פיננסיות מסוימות, כמו להיות בעלים של תיק השקעות שלא יגמר לעולם תחת הגדרת המשיכה הבטוחה או כאשר ההכנסות שמקורן לא תלוי בזמן שלנו עולים על ההוצאות ואז ניתן לשחרר את שלשלאות התבניות המוכרות של 9 עד 5.

הרבה שנים "רדפתי" אחרי כסף. כל שקל פנוי נשלח לעבודה. אפילו שקלים שיועדו לחוויות אישיות ומשפחתיות. שקלים מסוימים עבדו בשוק ההון, שקלים אחרים עברו המרה ונשלחו אל מעבר לים. היו שקלים שנכנסו לגלות עולם חדש של קריפטו, וכאלה שחוברו לכספים של הבנק ושימשו כקורת בית למשפחות אחרות. לא כל הכספים חזרו אותו הדבר. היו כאלה שגידלו משפחה לתפארת והיו כאלה שחזרו חבולים, אם בכלל. נפגשו עם אותם סיכונים של עולם ההשקעות.

התמודדות מסוג חדש

בשלב מסוים כשמגיעים ליעדים כספיים ואפילו עוד במהלך הדרך מגלים שכסף זה בכלל לא מה שחיפשנו. המרוץ אל עבר חופש כלכלי יוצר מרוץ חדש והרבה יותר סיזיפי ממרוץ העכברים המוכר. והאמת היא שחופש כלכלי הוא הרבה מעבר ליתרה בבנק או בתיק ההשקעות, אלא ברצון לקחת בעלות על הזמן והאנרגיה שלנו. האוצר האמיתי הוא לא רק ביעד אלא במסע לעברו.

אנשים שמים את עיניהם, ליבם וכוחם אל עבר חופש כלכלי כמטרה פיננסית אולטימטיבית, מתוך אמונה שהיא מסמנת את קץ הדאגות הכלכליות ברגע שתושג. אולם המציאות היא שהגעה לחופש כלכלי היא רק תחנת מעבר, לא הסוף. כסף תמיד ישחק תפקיד ואם לא נעשתה עבודה מנטלית במקביל, תחושת החוסר לא תעלם רק כי כעת יש לכם יותר. ואז סט חדש של שאלות ואתגרים פוטנציאליים עולים לפני השטח. כי אם אין מטרה ומשמעות אמיתית, הרבה מעבר לכל סכום כסף, יש ריקנות. לא קל להחליף תבנית, מסגרת וזהות שליוותה אותנו לאורך החיים. התמודדות מסוג חדש.

Responsive image

הפירמידה מתהפכת

העולם משנה מסלול. לוחות טקטוניים נעים באיטיות ובהתמדה מתחת לרגלינו. הצרכים הבסיסיים של האדם אינם עומדים עוד במרכז. זה כבר לא רק להרוויח כסף, לחסוך ולהשקיע אלא יש משהו יותר עמוק שעומד בבסיס החופש הכלכלי אשר נשען על תחושת ערך ומשמעות שמעבר להכנסות ולשורה התחתונה בבנק. הצרכים הפיזיולוגיים וההישרדותיים כבסיס להתקדמות האנושית כבר לא מניעים את העולם. בטח עבור מי שנמצא במסע אל עבר חופש כלכלי. מי בכלל חשב על ייעוד והגשמה עצמית בעשורים הקודמים.

חופש כלכלי הוא הרבה מעבר למספר עם אפסים אלא מצב נפשי שבו לאדם יש חופש בחירה, ביטחון ובסיס להעצמה והתרחבות אישית, חברתית ומקצועית. עבור חלק מהאנשים, ברי המזל, שאני שמח להימנות בחלקם, הקריירה התחברה למסלול התשוקה, אמנם לא במאת אחוזים מהזמן אבל כן מאפשרת חופש יצירה, סיפוק ואיזון אמיתי בין קריירה לכל השאר. נהנים מהמשחק. אבל יש פה גם הרבה שינוי גישה פנימי. לא עוד ספירה לאחור של דקות מתחת לאורות הניאון או בהייה במכונת הקפה שעושה את קסמיה. כמה פעמים ביום. אלא גישה אקטיבית שמנסה לייצר ערך גם במחיר של להמציא את עצמנו מחדש מעת לעת בתוך השגרה המוכרת. לפני השחיקה.

ויש עוד נקודה, רבים מהאנשים שחולמים על חופש כלכלי חולמים על רגעים שבהם יוכלו להשקיע זמן רב יותר בתחביבים, במשפחה, בהנאה. למדתי מניסיון שאת רוב הדברים הללו ניתן להגשים כבר בשגרה מבלי לחכות לאותו גונג גורלי שיאפשר לנו לעשות את מה שכבר בשליטתנו. כבר מחר בבוקר.

בשיחות עם אנשים אני מגלה כל פעם מחדש שמאחורי שמות הקוד "חופש כלכלי" או "הכנסה הפסיבית של 20K" אין שום חלום מוגדר או מטרה מעשית שמחוברת באמת לליבת הנשמה שלהם. חופש כלכלי לא אומר להפסיק לעבוד, בטח לא לאורך זמן. הסיבה שרב האנשים רוצים להפסיק לעבוד כי הם פשוט שחוקים וחסרי אנרגיות. אדם שנהנה מהעיסוק שלו תמיד יהיה בעל אנרגיות לעשות עוד.

לפרוש או לא לפרוש?

לפי מחשבון הפרישה של זיק אני אמור להיות מסוגל לפרוש בקרוב. במציאות שמעבר למחשבון אני לא רואה איך זה קורה, כרגע. אולי כי אני מצליח למצוא דרכים להגשים את עצמי בתוך השגרה, אולי כי התבגרתי והסיפור שאני מספר לעצמי השתנה, ואולי כי אני פחדן שעדיין לא בשל לשינוי כזה גדול. כל התשובות נכונות.

מה שכן, המוטיבציה משתנה. זה כבר לא עניין של הישרדות אלא התאמה. העבודה מתיישרת עם הערכים האישיים, התשוקות והפרספקטיבה הנכונה שמה שמוביל אותה היא איזון והתעקשות על מה שחשוב באמת. האישה, הילדים, החברים, הדברים שרציתי לעשות ותמיד דחיתי לעתיד, הניסיון האמיתי להשפיע לטובה. אז אולי אני לא בחופש כלכלי לפי ההגדרות המסורתיות אבל יש לי שקט כלכלי שבנוי ממספיק כסף, אמונה בעצמי ומספיק מיומנויות כדי לעסוק ביצירה מתוך בחירה. גם כשכיר.

אין לי איזה תובנה גדולה לשתף אבל כן תרגיל שיכניס לכם קצת משמעות מעבר להגדרה כזו או אחרת. קחו עצירה קטנה מהמרוץ היומיומי, המחשבתי, הקדישו כמה דקות לדמיין ולכתוב לעצמכם איך נראה יום מושלם, יום שבו אתם מלאים באנרגיות לעשייה, החל מהרגע שבו אתם פוקחים את עיניכם ועד לרגע שבו אתם קורסים עם חיוך למיטה וכל מה שקורה בין לבין. תגלו שאת רוב היום הזה או חלקו תוכלו לשלב כבר בקרוב בשגרה, תגלו שעם מאמץ קטן ומחיר לא גדול תוכלו להגשים חלומות קטנים שמחכים במגירה. ותגלו עוד משהו, שכנראה שתצטרכו הרבה פחות מ20k פסיבי בכדי להיות באמת מסופקים ומאושרים. כי זה הסיפור בסופו של דבר.

*** למי שנמצא בצד השני וההופכי מכל דמיון של יום מושלם זה הזמן להניע תהליך של שינוי. אני מכיר מתכנת שהפך להיות מאלף כלבים ונהנה מכל רגע, אני מכיר מורה לחינוך גופני שהפך למהנדס מערכת ועף על זה למרות הגעגוע למשרוקית ואני מכיר רופא שירד מהחלוק ובונה אתרים ודפי נחיתה תוך כדי טיולים בעולם. לכל אחד מהם השינוי לקח פרק זמן אחר, אבל מה הן כמה שנים במסע כזה ארוך. עניין של החלטה וצעדים קטנים.

mishehu4mashehu, זיק הולילנד ו-5 נוספים אהבו את זה

רוצה לקבל התראות על פוסטים חדשים למייל? לחץ כאן

כתיבת תגובה לפוסט

12 תגובות

ליאור בתאריך 04/04/2024, 18:53

מה עושים בבית בלי לעבוד? ומה עושים 40 שנה בבית :)

Shlomi R הגיב לליאור בתאריך 06/04/2024, 06:53

לדעתי אחרי שבועיים מתחילים לטפס על קירות ואז אין ברירה אלא לחפש את הדבר הבא. כזה שכיף לעשות וגם מכניס כמה שקלים.

גיא עצמון בתאריך 04/04/2024, 19:38

איזה יופי
נראה לי שבסוף סוף מתחיל ליפול האסימון שהמסע הוא היעד 😉

Shlomi R הגיב לגיא עצמון בתאריך 06/04/2024, 06:54

אני תמיד הייתי איתך באותו הראש :)

בוריס וולודרסקי בתאריך 04/04/2024, 20:41

בול.
אהבתי מאוד .

Shlomi R הגיב לבוריס וולודרסקי בתאריך 06/04/2024, 06:55

תודה רבה בוריס. כיף לשמוע שאהבת

בוריס וולודרסקי בתאריך 04/04/2024, 20:41

בול.
אהבתי מאוד .

Adir Mantsuri בתאריך 05/04/2024, 11:31

✔️

בר בתאריך 05/04/2024, 14:57

כשהייתי נער בן 18 לא הייתי לי משמעות ומטרה וכל מה שרציתי זה לעשות כיף בחיים.
אני הולך לעבודה רק כדי שיההי לי איך לשלם את החשבונות ושום דבר אחר לא מעניין אותי אלא לעשות כיף בחיים.
אני כנראה אדם פשוט כי מעולם לא הרגשתי את הריקנות ואת המחסור במשמעות בחיים וכל מה שאני רוצה זה שיהיה לי מספיק הכנסה פסיבית כדי לא לעבוד ולעשות רק כיף בחיים.
אני לא צריך מטרה בחיים, קרא עוד »

Shlomi R הגיב לבר בתאריך 06/04/2024, 06:58

לעשות כיף זה אחלה מטרה... לא כולם מחפשים עומק ומשמעות. אולי זה גם עניין של אופי וגיל. וגם אני אדם פשוט מאוד, פשוט נשמע לי דפוק שהסיבוב שלנו פה זה "רק להעביר את הזמן" (גם אם זה כולל רק כיופים).

Raz בתאריך 06/04/2024, 11:01

מהמם, מתחבר מאוד!
מנסה לעשות בשגרה כמה שיותר דברים שאני אוהב ותואמים את הערכים שלי, להביא פן נוסף בתוך העבודה ובקרב מעגלים אחרים.
ותמיד לשמור על מיינדסט של צמיחה
זה בערך מה שאתה אומר :)
הביטחון/החופש הכלכלי מגיע יותר ממקום שמרני, היום יש לי יותר את הביטחון שאסתדר גם אם לא תהיה ההכנסה הנוכחית שאולי היא לא בטוחה.
איזון זאת המלחמה המתמדת בין הרצון להספיק עוד ויותר לבין לחיות את הרגע, להיות נוכח בפעולות קרא עוד »

אורנה בתאריך 11/04/2024, 15:40

פוסט כן וריאלי. חותמת על כל מילה.
פרשתי פרישה מוקדמת, והיום אני עובדת משרה חלקית כי זה מהנה, נותן משמעות ועניין.
במקביל גם מובילה מיזם התנדבותי שהקמתי. ומותאת זמן לתחביב, משפחה וחברים.
ולא, אני לא טייקון. אבל חיה כמו שטוב לי. זה החופש הכלכלי והמנטלי שלי.

עוד תכנים ברשתות החברתיות

המקום לשאלות שלכם וללימוד משאלות של אחרים הוא בקבוצת הפייסבוק הייחודית צועדים עם זיק לחופש כלכלי.

בדף הפייסבוק האישי עלילות זיק אני משתף סיפורים קצרים על השקעות ועל המסע לפרישה מוקדמת.

מי שבקטע של ציוצים, יכול לעקוב אחריי בטוויטר.