למשוך FIFO או LIFO? מההחלטות החשובות בתכנון פרישה

לשלם כמה שפחות מס במהלך חיינו כמשקיעים זו לא פריבילגיה, אלא בגדר חובה. חשוב להפנים שמזעור מס זה לא מעשה פסול ולא פשע. לפעול במסגרת החוק בכדי לצמצם את השתתפותה של המדינה ברווחים שלנו היא זכות לגיטימית. מידת היעילות של הפחתת ה"זליגה" של רווחים שנתקבלו בזיעת אפינו עשויה להשפיע באופן דרמטי על הזמן שייקח לנו להגיע אל היעדים שלנו וגם על מידת הרווחה הכלכלית שנוכל לשאוף אליה.

הבעיה עם מיסים שבחלק ניכר מהמקרים אין פיתרון שהוא straightforward והיכולת להתאים את הפיתרון המתאים לאדם ספציפי היא אומנות ותלוית פרמטרים רבים מאוד. במקרים רבים, המורכבות של התיכנון גורמת לרוב האנשים פשוט לבחור בהגדרות ה-default ולא לבצע מאמץ שולי לטובת אופטימיזציה. השלכות של התנהגות פסיבית בכל הנוגע לתיכנון מס (להבדיל מהשקעה פסיבית) יכולות להיות הרסניות ולהוביל להפסדי עתק של כסף שיכול היה להישאר בכיס שלנו.

בהקשר של תיק השקעות, ופרטנית תהליך המשיכה ממנו, אחת הסוגיות הרות הגורל ביותר היא זו של "סדר משיכה", שתיכף אסביר מהו. סדר משיכה זה, מהותי עשרות מונים מפרמטרים זניחים כגון הבדל של 0.005% בעמלות מסחר או 4 ש"ח הבדל חודשי בדמי טיפול בחשבון המסחר. בבחירה בין העיקר לתפל, אין ספק שמדובר בסוגיה מהותית באותו סדר גודל כמו "האם לבחור קרן פסיבית ב-0.07% או קרן מנוהלת ב-2%".

משקיעים בתחילת דרכם מודעים פחות לנושא זה ונוטים לדחות את הטיפול בו לשלב מאוחר יותר. במקום, הם ממוקדים בעיקר בעמלות ודמי ניהול. עם זאת, לדעתי, יש לתת את הדעת על הנושא בשלב מוקדם ככל הניתן שכן יש לו השלכות על כל יתר שרשרת ההחלטות.

המודעות ההולכת וגוברת לחשיבות סדר המשיכה גרמה להמונים לבחור בשנים האחרות בברוקר זר, כאשר ללא ספק הפופולרי ביותר הוא Interactive brokers (או בקיצור IB). הסיבה לכך היא הקונצנזוס הקיים לפיו "סדר משיכה הפוך", LIFO (תיכף אסביר בדיוק מהו), יוביל לתשלום מס נמוך בהרבה. אפשרות זו של מכירה הפוכה, המכונה בפי העם גם "מכירה בשכבות", קיימת רק בברוקרים זרים ולא בברוקרים בארץ. גם בברוקרים בארץ, למרות היעדר האפשרות הפורמלית, משקיעים יצירתיים מוצאים פרצות וטריקים בכדי ליישם בפועל סדר משיכה הפוך. כי בתחבולה תעשה לך מלחמה!

במאמר זה, אסביר מהו "סדר משיכה", אעמיק בהבדל בין סדרי המשיכה FIFO ו-LIFO ואציג אנליזה לגבי ההשלכות של שני סדרי המשיכה על המשקיע, הלא הוא הפורש הצעיר שאני ואתם שואפים להיות.

בכדי להבין את התובנות באופן מלא על כל משמעותן, הצעתי היא לקרוא את הפוסט לפי הסדר ולהתעמק בכל שלב עד להבנה מלאה שלו.

הנחות עבודה

לטובת הדוגמא שתוצג בחלק הבא יש להניח מספר הנחות, בכדי להשוות "תפוחים לתפוחים". מאוחר יותר נדון במשמעות של סטיה מהנחות אלו.

1. משיכת 4% אחוז ברוטו מהתיק, בהתאם לגודלו המשתנה - לפי "מחקר טריניטי", משיכה של אחוז ברוטו של 4% הובילה בסבירות של 96% להצלחת תוכנית פרישה ללא קשר לעיתוי שלה. המחקר הניח אחוז ביחס לגודל התיק המקורי. במחקר הנוכחי אני מבצע אדפטציה ומניח אחוז ביחס לגודל התיק בכל רגע נתון. יש בכך שני יתרונות. האחד הוא שמשיכה זו רובסטית מאוד ובעצם מגנה על התיק. אם התיק קטן עקב נפילות, אז באופן אוטומטי מושכים ממנו פחות. באופן זה גם אם התיק קורס הוא לא יכול לאזול כי תמיד אחוז המשיכה נמוך מגודל התיק. מנגד, אם התיק גדל מאוד אז ניתן ליהנות מכך ולמשוך יותר, במקום להישאר מקובעים למשיכה שנקבעה לפני עידן ועידנים. דרך זו טובה כמו רבות אחרות ובכלל "תשאלו 10 יהודים, תקבל 10 דרכים שונות למשוך מהתיק".


2. השקעות במכשירים זהים לחלוטין (קרנות סל זהות, דמי ניהול זהים).


3. תשואה קבועה. זו הנחה די גדולה אבל ניתן לראות מצב של תשואה לא קבועה כ"טלטול" של התוצאות שיתקבלו כאן. כלומר בממוצע נע רב שנתי לא צפוי הבדל עקרוני לגבי המסקנות.


4. תשלום מס של 25% ללא אפשרות להפחיתו בדרכים כגון נקודות זיכוי או מדרגות מס מגיל 60, למי מהמשתתפים בדוגמא (לטובת אחידות הניתוח).

מהם סדרי המשיכה FIFO ו-LIFO?

בכדי להבין היטב את המשמעות של סדר המשיכה, יש להתחיל מההתחלה, מרגע תחילת ההפקדות ולעקוב אחריהן עד לסיומן, קרי רגע הפרישה. מה שקורה בתהליך זה חשוב מאוד להבנת החשיבות של סדר משיכה.

לטובת המחשה, נתבונן בשניים: משה וברכה.

שני החבר'ה האלה מפקידים במשך 7 שנים, סכום מסוים חודש בחודשו באותו תמהיל השקעה בדיוק. כעבור 7 שנים הם פורשים מעבודתם בכדי להתקיים מקצבה שתתקבל ממשיכת אחוז ברוטו של 4% מהתיק (כאמור אחוז "בטוח").

בכדי לפשט את העניין מבחינה ויזואלית, נניח לרגע שמשה וברכה מבצעים הפקדה פעם בשנה בתחילת השנה. על מנת שיהיה נוח לבצע את הסבר "סדר המשיכה", נתבונן על 7 חביות ממוספרות לפי מספרי השנים, בכל שנה ההפקדה מתבצעת לחבית אחרת. נניח כי קיימת תשואה חיובית כלשהי על התיק (סתם לצורך העניין 10% בשנה). כעבור 7 שנים, אם נתבונן על מצב החביות, נגלה שבכל חבית כמות שונה של "חומר" שהוא תמיסה של סכומי ההפקדה (הקבועים לצורך העניין) והרווחים שהצטברו. החבית משנה 1 נושאת את הרווח הגדול ביותר ועל כן יש בה יותר "תמיסת כסף" והכמות הולכת ויורדת עד לחבית 7 שהתמלאה רק שנה לפני תחילת המשיכה.

יש להבין היטב שבנקודת ההתחלה של המשיכה (שנה 8) החומר בכל חבית מעורבב היטב וכבר לא ניתן להפריד בין ה"קרן" (ההפקדה המקורית) לבין הרווח.

עד כאן משה וברכה ביצעו מהלכים זהים לחלוטין, הפקידו סכומים זהים, באותם עיתויים, למכשירי השקעה זהים לחלוטין. מנקודה זו חל המפנה הדרמטי בין השניים. שניהם מסתכלים על גודל התיק שברשותם, הלא הוא הנפח הכולל של החביות ומחליטים להתחיל למשוך 4% אבל באופן שונה. משה מתחיל למשוך קודם מהחבית של שנה 1 (הגדולה מכולן) וכשהיא תיגמר הוא יעבור לחבית 2 וכן הלאה. לעומתו, ברכה מתחילה מהחבית של שנה 7 (הקטנה מכולן) וכשזו תיגמר, תלך בסדר הפוך אל חבית 6 וכן הלאה. בעגה המקצועית משה ימשוך בשיטת First in first out (FIFO), וברכה תמשוך Last in first out (LIFO).

האיור הבא מציג את החביות לפי שנים ואת כיווני המשיכה.

איור 1 - משיכה FIFO אל מול משיכה LIFO

כאן, צריכה להישאל השאלה הרת הגורל שהיא המהות של כל הדיון במאמר זה - מי ישלם יותר מס? לא רק מתוך התבוננות צרה על תחילת הפרישה, אלא גם על פני שנים רבות. נניח באופן היפותטי שמשה וברכה נתברכו באריכות ימים אינסופית. מי, אם כך, ישלם במצטבר פחות מס, או לחלופין מי ישלשל לכיסו נטו גדול יותר?

מי ישלם יותר מס? משה ב-FIFO או ברכה ב-LIFO? אינטואיציה...

הערה: מאוד חשוב להבין, שבמשיכה של אחוז ברוטו, גובה התיק לא שונה בין שני אופני המשיכה (FIFO ו-LIFO). כלומר, ברוטו שניהם משפיעים על תיקם באופן זהה לחלוטין. הנטו כמובן יהיה שונה אך התיק ימשיך לצמוח בקצב זהה בשני המקרים ואין השפעה על סיכוי שרידותו.

בתחילת הדרך קל מאוד להבין מה קורה. משה, מי שמושך FIFO, ניגש לצנצנת עם יותר רווחים (זו משנה 1) ומוכר בה יחידות הנושאות יותר רווח ומשלם יותר מס מתוך המכירה שלו. ברכה, שמושכת LIFO, ניגשת לצנצנת עם רווחים המועטים ביותר ומשלמת מס נמוך עד לא קיים.

כלומר באינטואיציה קל מאוד להבין מה קורה בתחילת הדרך. השאלה מה קורה אחרי?

חשוב להבין שככל שחולף הזמן הרווחים לא קופאים במקום, אחרת תוכנית הפרישה שלנו תרד לטימיון. כל רצוננו הוא שהתשואה תהיה גבוהה מהמשיכה ועל כן נניח זאת בשלב זה בשביל לא ללכת נגד האינטואיציה (כל התוצאות תקפות גם במצבים אחרים, אך זה לא יהיה אינטואיטיבי).

ככל שחולף הזמן משה מסיים את הצנצנת הראשונה שכללה הפקדות משנה 1 ועובר לאכול מצנצנת 2 שגדלה בינתיים וצברה עוד רווחים. גם ברכה סיימה את הצנצנת שלה משנה 7, אפילו מהר יותר ממשה כי הצנצנת היתה קטנה יותר ועברה לצנצנת של שנה 6. וכך הם ממשיכים לאכול להנאתם מהצנצנות.

צריך להבין שמה שמאוד ברור בהתחלה, נהיה פחות ברור בהמשך. משה מסיים קודם את הצנצנות "הבעייתיות" ומתקדם לצנצנות האווריריות יותר עם פחות רווחים. עם זאת, יש לזכור שככל שהוא מתקדם, כל הצנצנות ממשיכות לגדול ובקצב גבוה (בתקווה) מהמשיכה, כלומר אי שם, יום אחד, הוא יפגוש את הצנצנת האחרונה משנה 7 שתהיה נשלטת ע"י הרווחים. אם התיק טוב מספיק והמשיכה נמוכה מספיק, צנצנת 7 לא תיגמר עבורו אף פעם. ברכה, מתקדמת בסדר הפוך וכמובן תצטרך מתישהו להתמודד עם הצנצנת הראשונה שכמה שהיא היתה הכי פחות נעימה בשנה הראשונה של הפרישה, תהיה גרועה שבעתיים אם היא תפגוש אותה אחרי 30 שנה, אז היא כבר תהיה לגמרי נשלטת ע"י הרווחים. נדגיש שבאותה נקודת זמן מאוד רחוקה, שני הפורשים מושכים בעיקר רווחים, בקירוב כל המשיכה שלהם היא רווח ועל כן המס דה פקטו על כל משיכה קרוב ל-25%.

אז ברור מה קורה בהתחלה, ברור מה קורה אי שם בעוד זמן רב, אך אלוהים נמצא בפרטים הקטנים והתווך הזה באמצע והאופן שהוא מתנהל הוא זה שטומן את התשובה הלא טריוויאלית.

חקירה מפורטת של המס המשולם ב-FIFO ו-LIFO על פני שנים רבות

מאחר ואין תשובה אינטואיטיבית שניתן לתת סתם כך, ניעזר במחשבון קצבה מתיק השקעות. במחשבון זה ניתן להזין באופן מפורט את משך וגובה ההפקדות וגם את אופן המשיכה ולנתח את הקצבה המתקבלת במשך הזמן.

הנתונים שהוזנו במחשבון הם: הפקדה חודשית של 10K על פני 7 שנים בתשואה קבועה של 5%, מס במשיכה של 25% עבור שני הפורשים, משה מושך 4% ב-FIFO ואילו ברכה מושכת 4% ב-LIFO.

הגרף הראשון (איור 2) שטבעי להסתכל עליו הוא גרף "משיכה נטו", המציג כמה נותר בכיסם של שני הפורשים לאחר שהם מושכים את ארבעת האחוזים ברוטו מהתיק. בגרף זה רואים רואים כמה דברים חשובים.

איור 2 - קצבה נטו במשך הפרישה עבור מי מושך FIFO ומושך LIFO

ראשית, כבדיקת שפיות, נסתכל על מה קורה בשנה הראשונה ונראה שם יתרון מובהק ל-LIFO, כצפוי.

שנית, כעבור זמן רב מאוד הנטו של שני הפורשים דומה מאוד (תוכלו לסמלץ גם 100 שנה במחשבון ולראות שהסכומים מתקרבים אחד לשני עוד). עם זאת, למרות שהסכומים קרובים, זה של משה שמושך ב-FIFO גבוה יותר. זה חשוב מאוד, שכן כפי שציינתי קודם, בזמן רחוק מאוד, המשיכה של שני הפורשים היא בעיקר רווח ועל כן המס קרוב מאוד ל-25%, על כן הנטו הנותר קרוב מאוד. אבל הניואנס הקטן הזה שעבור משה שמושך ב-FIFO נותר נטו גבוה קצת יותר, יוצר פלא כמעט בלתי נתפס כפי שרק במתמטיקה יכול לקרות שתיכף נציג אותו. אגב, אינטואיטיבית הנטו באינסוף ב- FIFO חייב להיות גבוה יותר תמיד כי מושכים בו בסוף יחידות מתוך חבית 7 שהן צעירות יותר ועל כן מגלמות מס נמוך יותר מאשר ב-LIFO שם מושכים בסוף מחבית 1 שהתמלאה קודם ועל כן נושאת רווח גדול יותר.

שלישית, כפועל יוצא מכך שבתחילת הדרך הנטו של ברכה גבוה יותר ואילו בסוף הדרך הנטו של משה גבוה יותר, יש נקודה במהלך הדרך, בה הנטו שווה, נקודת היפוך. במקרה זה, הנקודה הזו מתרחשת אחרי 17.5 שנים.

הערה חשובה: מבדיקה מעמיקה, נקודת חילוף המגמה שבה ה-FIFO מתחיל לסגור את הפער (משה), תלויה אך ורק באחוז המשיכה (לא תלויה במספר שנות ההפקדה, גובה הפקדות, תשואה ואחוז מס על רווחי הון כל עוד הוא גבוה מ-0). זו תוצאה מפתיעה מאוד וחשובה מאוד. עבור משיכת 4% נקודה זו מתרחשת כעבור 17.5 שנים.

עד כאן קשה להבין מי "מנצח" בסיכום הכולל. בכדי למצוא את התשובה, נתבונן בגרף ההפרש המצטבר בין הנטו של שני הפורשים (איור 3). נציג גרף על פני תקופה (תיאורטית) של 150 שנים. שיהיה עד 150 מה שנקרא. גרף ההפרש עולה מאוד חזק בשנים הראשונות ומייצג פער הולך וגדל של סכום נטו שמושך ה-LIFO משאיר בכיסו (ברכה). מגמה זו נמשכת עד לאותה נקודת מפתח אחרי 17.5 שנים. מנקודה זו ואילך, פורש ה-FIFO (משה), מתחיל לסגור באופן איטי (אבל מה זה איטי) את הפער. כה איטי שאחרי 150 שנה, ברכה עדיין מובילה ב-200 שקל.

נשאלת השאלה, איך, איך משה סוגר את הפער? כפי שציינתי קודם, שני הפורשים, אי שם באינסוף, משלמים 25% מס על כל משיכה, אחרי הכל, כל המשיכה היא בקירוב רווח. וכאן מתחולל הפלא שבמתמטיקה. למרות ששניהם משלמים קרוב ל-25%, ברכה משלמת קרוב יותר, כלומר היא משלמת מעט יותר מס על פני שנים רבות וזה מאפשר למשה לסגור את הפער, אם כי לאט מאוד.

איור 3 - הפרש מצטבר בין משיכת קצבה לפי LIFO לבין משיכה קצבה לפי FIFO

תוכלו להשתמש במחשבון לקבלת הנתונים הספציפיים שלכם ולהבין עד כמה משתלם לכם לבחור באפשרות זו אחרת. חשבו על מה יהיה המצב והסטטוס שלכם בכל נקודת זמן, ומה הנטו שויתרתם עליו עד לנקודה זו ביחס לנטו שתשאירו אחריכם.

כמה תכלס חוסכים ע"י משיכה LIFO בפרק זמן ריאלי של 30 שנה

מעניין לבחון פרק זמן מציאותי, למשל 30 שנה, ולבחון מה החיסכון הודות למשיכה LIFO. בכדי להמחיש את הפער, בחנתי שני קצבי הפקדה שונים: של 5000 ש"ח בחודש ושל 10000 ש"ח בחודש על פני תקופות הפקדה שונות. כל תקופת הפקדה מובילה לגודל תיק שונה בפרישה. בגרף הבא מוצג ההפרש המצטבר בין משיכה LIFO ל-FIFO אל מול גודל התיק המקורי עבור שני קצבי ההפקדה השונים. כלומר זה גרף של "כמה תכלס למשוך בצורת LIFO נותן לכם יותר, עבור כל תיק שתגדירו לעצמכם לפרישה?". הערה: כל הפרמטרים הבאים קבועים: תשואה של 5%, מס רווחי הון 25%, משיכה של 4% ברוטו.

איור 4 - הבדל בין משיכה LIFO למשיכה FIFO עבור פרק זמן סופי של 30 שנה

מה למדים מהניתוח הזה? ראשית, רואים שבשיעור הפקדה נמוך יותר הפער משמעותי יותר. זה הגיוני מאחר ואם, למשל, המטרה היא תיק של 1 מש"ח, מי שיחסוך אותו לאט יותר, יגיע אליו כשחבות המס על התיק גבוהה יותר ועל כן ההשפעה של "סדר משיכה" מתעצמת. ככל שהחיסכון אגרסיבי יותר ההשפעה פוחתת (חוסכים "מתכלבים" עם אחוז חיסכון גבוה שצריכים תיק קטן אבל חוסכים המון).

תובנה נוספת היא שלגודל התיק הדרוש יש השפעה מכרעת על כמה מעבר ל-LIFO יחסוך לנו. למשל, מי שחוסך 10K כל חודש ימצא שבתיק פרישה של 1.5 מש"ח הבדל מצטבר הוא 30K, בעוד שבתיק פרישה של 4 מש"ח, ההבדל המצטבר הוא 120K. אלו פערים עצומים והם צריכים להיות בבסיס ההחלטה לגבי התועלת השולית שבמהלך. כמובן שתוכלו לגזור את המשמעות עבור גובה ההפקדה שלכם, גודל התיק שאתם חותרים אליו ומשך הצריכה הצפויה מהתיק דרך שימוש במחשבון.

סיכום תובנות תיאורטיות

אם כך, מתוך התבוננות נטו תיאורטית יש 3 תובנות:

1. מי שמושך ב-LIFO פותח פער הולך וגדל על פני כשני עשורים ביחס לעמיתו שמושך FIFO.


2. על פני זמן אינסופי הנטו שנשאר לאחר מס זהה בלי קשר לסדר המשיכה. זה מתחבר לתובנה שמס ניתן לדחות אך לא ניתן להעלים.


3. נקודת חילוף המגמה תלויה באחוז המשיכה בלבד. עבור משיכה של 4% שהחילוף קורה כעבור 17.5 שנים.

סיכום תובנות מעשיות

החיים אינם תיאוריה. לא נחיה כנראה 120 שנה מרגע תחילת המשיכה. על כן יש לגזור תובנות מעשיות יותר לגבי שיטות המשיכה.

1. מתוך הסתכלות על משך פרישה "מעשי" של 40 שנים למשל, הפער שנפתח לטובת מי שמושך ב-LIFO הוא גדול ורחוק מסגירה. למשל אם שניים משקיעים 10K בחודש במשך 20 שנה, אז 40 שנה מהפרישה הפער בנטו המצטבר ביניהם יעמוד על 96K ש"ח. סכום ממש לא זניח. מתוך חשיבה של "חיים כאן ועכשיו" יש הרבה היגיון לעשות זאת.


2. החל מגיל 60 ניתן לשלם מס לפי מדרגות של מס הכנסה במקום 25% ועל כן יש היגיון למשוך LIFO בכדי לשלם לפני גיל 60 מס נמוך הודות למס הנמוך ב-LIFO ב-17.5 השנים הראשונות ואחרי גיל 60 להתמודד עם היחידות רוויות הרווחים דרך תשלום מס לפי "מדרגות מקלות". על כן ניתן לומר ש-LIFO עשוי להתאים לפורשים "חצי צעירים" שפורשים בגילאים 40-50.


3. משיכה FIFO מתאימה יותר לפורשים סופר מוקדמים שהולכים למשוך שנים ארוכות מאוד ומאמינים באריכות ימים, מאחר ועל פני זמן רב הפער ביחס למשיכה LIFO ילך ויקטן בהתמדה, אם כי ישאר חיובי (איור 3).


4. מאחר וסך המס בשתי הדרכים הוא זהה ב-long run, משיכה FIFO יכולה להתאים למי שצאצאים חשובים לו ואין ברצונו להשאיר להם אדמה חרוכה והוא רוצה להוריש להם תיק עם חבות מס נמוכה יותר.


5. החוק היבש של מס הכנסה אומר FIFO. זה לא אומר שלא ניתן בשלב זה למשוך בברוקר זר LIFO הלכה למעשה. עם זאת מי שלא רוצה להסתכן לגבי הפרשנות של מס הכנסה לגבי הדברים בעתיד, מגלה במחקר זה שבטווח הארוך הפער בין השיטות מתאזן.


6. כשהתשואה גבוהה מספיק, משיכה FIFO נותנת נטו שהולך וגדל וזאת בניגוד למשיכה LIFO שמגיעה לשפל אחרי מספר שנים (כמו בדוגמא שראינו באיור 2). יש בכך יתרון פסיכולוגי ל-FIFO.

התאמה פרקטית לפורש שחפץ בקצבה מינימלית כלשהי

חדי האבחנה שמו לב שבמשיכה כפי שהוצגה כאן הנטו תלוי בסדר המשיכה ויתרה מכן המינימום נטו שמקבלים הוא שונה (רואים זאת באיור 2). כנראה שרוב הפורשים ירצו לקבל איזשהו רף הכנסה נטו מינימלי בכדי לכסות את הוצאותיהם.

מאחר וראינו שבמשיכה FIFO נקודת המינימום נמוכה יותר עבור משיכת אחוז ברוטו מסוים, אז ידרש ב-FIFO סכום תיק גבוה יותר בכדי להשוות את המינימום. אז עוד בטרם חישבנו, כבר מראש המשמעות מובנת: עבור אותה קצבה מינימלית דרושה, מי שיבחר ב-FIFO ידרש לתיק גבוה יותר וגם יזכה עקב כך לקצבה ממוצעת גבוהה יותר במשך הזמן (כשכר לעמלו השולי). מי שמנגד יבחר LIFO, יוכל להשתחרר מכבלי העבדות קודם, אך לאורך זמן יקבל נטו מצטבר נמוך יותר מעמיתו.

להמחשה, נתבונן על דוגמא.

אסי ורותם חוסכים באפיק עם 5% תשואה ומתכננים משיכה של 4% ברוטו בפרישה.

אסי מתכנן משיכה לפי FIFO. הוא מפקיד 10K במשך 18.4 שנים כך שצפויה לו קצבה מינימלית בתחילת הפרישה של 10K שרק תלך ותגדל. כעבור 30 שנה הקצבה הממוצעת שאסי משך היא 11.1K.

רותם מתכננת משיכה לפי LIFO . היא מפקידה גם כן 10K במשך 17.2 שנים כך שמובטחת לה גם כן קצבה מינימלית זהה. ההבדל שקצבה זו מתקבלת כמינימום מקומי אחרי 10 שנים. הקצבה הממוצעת של רותם אחרי 30 שנה היא 10.3K, נמוכה משל אסי ב-800 ש"ח.

בטבלה הבאה נתוני הזמן לעצמאות כלכלית עבור משיכה FIFO ו-LIFO מסוכמים לפי פרמטר של אחוז חיסכון. כזכור אחוז חיסכון הינו היחס בין חיסכון חודשי להכנסה נטו. תחת הנחה שההוצאה בפרישה תהיה זהה להוצאה לפני הפרישה, ניתן להציג את הזמן לעצמאות כלכלית בתלות בפרמטר זה בלבד. הטבלה הבאה הוכנה עבור תשואה של 5% ומשיכה של 4%. ניתן ליצור טבלאות גם לערכים אחרים. הדוגמא של אסי ורותם מתאימה לאחוז חיסכון של 50% מאחר והם חוסכים 10K מתוך הכנסה של 20K.

איור 5 - זמן לפרישה מוקדמת כתלות באחוז חיסכון עבור משיכה FIFO ו-LIFO

השורה התחתונה מחלק זה, ההפרש בזמן הדרוש לפרישה תוך תכנון קצבה מינימלית הוא זניח באופן יחסי ולא אמור להוות שיקול מכריע. כן, מי שיבחר למשוך LIFO תוך שהוא מכוון לקצבת מינימום מסוימת, יפרוש קודם, אך בטווח הארוך מי שיתכנן לפי FIFO יקבל קצבה ממוצעת מעט גבוהה יותר. אין כאן ארוחה חינם למושכי LIFO.

אחרית דבר

הרבה ניתוחים הוצגו כאן. אם לסכם. החיים הם כאן ועכשיו. שלם מעט מס בהווה כי מי יודע מה יהיה מחר, מה גם שבערוב הימים יש דרכים לצמצם מס ואז בשקלול כנראה שישולם מס מופחת. מראיה זו בלבד, יש לבחור LIFO ולהעדיף ברוקר זר.

עם זאת, מי שנרתע מברוקר זר עקב היעדר השקעה במכשירים ישראלים, צורך בהמרות מט"ח, הגשת דוחות שנתיים, ובנוסף חושש שיום יבוא ופקידי מס הכנסה יצבאו על ביתו בכדי לדרוש הפרשי מס ביחס לתקנה למכור FIFO, יכול להתעודד מזה שגם אם ינהל חשבונו בברוקר ישראלי וימכור FIFO, אי שם מעבר לאופק הוא ישלם מס דומה מאוד עד זהה למי שבחר בברוקר זר, ואם לא הוא אז צאצאיו יהנו מכך.

ומילה אחרונה על כן ברוקר זר או לא ברוקר זר. יש המון דיונים וויכוחים לגבי יתרונותיו וחסרונותיו, כולם בטלים בשישים ביחס לנושא סדר המכירה שהוצג כאן שצריך להיות השיקול המכריע ואולי היחיד בהחלטה. עם זאת יש לזכור שני דברים. ראשית, גם בברוקר ישראלי ניתן ליישם מכירה LIFO דרך יישום טריקים מסוימים (שאפרט עליהם בפוסט המשך). שנית, גם בחירת הברוקר אינה חתונה קתולית וניתן לנייד ניירות בין ברוקרים שונים (למשל אלו של בלאקרוק).