סיפור שכולו אופטימיות - אורה אריאל משתפת איך יצאה לחופש כלכלי

19/05/2022 | 2 תגובות | 8 דקות קריאה

זיק שמח לארח את אורה אריאל, האופטימית, מנטורית פיננסית שצמחה מהשטח ורכשה לאורך השנים ניסיון מעשי בעולם ההשקעות. לאחר 6 שנים בלבד בעולם ההשקעות, בגיל 31, יצאה לפנסיה ועצמאות כלכלית. כיום היא מרצה מבוקשת ומנהלת את אתר ההשקעות המצליח - האופטימית ואת הפודקאסט משקיע תקרא לאחותך אשר מיועדים להגדיל את האוריינות הפיננסית ולקדם השקעות בציבור ובקרב נשים בפרט. ברזומה של אורה מאות תלמידים המיישמים הלכה למעשה את הכלים שלמדו בהצלחה רבה לשפר ולשדרג את מצבם הכלכלי.

כחלק מהמסע שלי לפרישה מוקדמת אני נהנה לקבל השראה מאלו שעשו את זה. אחת הדמויות הבולטות בארץ שמתהדרות בצליחת המסע היא אורה אריאל המוכרת גם בתור שם העט "האופטימית". אז שאלתי את אורה את כל השאלות שהכי עיניינו אותי בנוגע למסע ומה שבא אחריו ולשמחתי קיבלתי תשובות מלאות בערך והשראה.

אשמח אם תשתפי בסיפור רקע טרום הפרישה (מאיפה את באה, מה למדת, איזה מקצוע רכשת וכו')

האמת שכל חיי הייתי בטוחה שאני רוצה להיות פסיכולוגית, לכן למדתי פסיכולוגיה גם בתיכון וגם כתואר ראשון. מכיוון שלא הגעתי מבית מבוסס כלכלית במיוחד וידעתי שלא יוכלו לממן אותי בזמן הלימודים עשיתי את התואר באוניברסיטה הפתוחה בזמן שעבדתי במשרה מלאה בהייטק מכיוון שעסקתי במחשבים בשירות הצבאי שלי.

הייתי בטוחה שזה הדבר הכי נכון לעשות, אתה יודע המסלול הרגיל. לסיים תיכון, ללכת לצבא לעשות תואר, למצוא עבודה טובה ולהישאר שם. לא ממש הכרתי דרך אחרת וזה כל מה שהאנשים שהכרתי סביבי עשו גם.

מה הוביל להבנה שאת רוצה לפרוש? האם היה רגע של הארה ואם תוכלי לתאר אותו?

לא היה רגע אחד אלא אוסף רב של רגעים שהובילו אותי להבין שאני לא יכולה להישאר במקצוע שלי. מעבר לעובדה שלא ממש אהבתי את עולם ההייטק הרגשתי שאני לא יכולה לעזוב אותו כי לא ידעתי מה אני רוצה לעשות. במהלך התואר הבנתי שאני לא רוצה להיות פסיכולוגית ונתקעתי במצב שבו אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. אז עבדתי במקום שלא אהבתי אבל לא יכולתי לעזוב כי התנאים היו טובים ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות במקום.

אני זוכרת שהייתי רואה את האמהות בעבודה, וזה היה כל כך ברור שהן אמהות שזה צרם לי. הן היו במרדף אינסופי סביב הזנב של עצמן. מנסות לג'נגל בין ילדים חולים, פגישות עבודה וניהול הבית וזה פשוט נראה לי משימה בלתי אפשרית. תמיד יכולתי בקלות לדעת מי אמא עובדת, זאת הייתה מי שנמצאה בסטרס עצום וזה נראה לי סיוט לגדל ילדים כששני ההורים במשרה מלאה. אני זוכרת שכל פעם הייתי חושבת לעצמי שזה לא מה שאני רוצה ואני לא רוצה שהחיים שלי ייראו ככה. פשוט לא הכרתי דרך אחרת.

היה מקרה נוסף בו קולגה שלי מעבודה קודמת בתחילת שנות החמישים לחייו ביקש שאעביר את הקורות חיים שלו לעבודה החדשה שלי. דיברתי עם הבוס שלי עליו והעברתי את קורות החיים שלו. הבוס שלי העיף מבט זריז בקורות החיים ואמר לי, "אורה הוא דינוזאור אין לי מה לגייס אותו". הבנתי ברגע זה שיש לי תאריך תפוגה מאוד ברור. אמנם התנאים טובים עכשיו כשאני צעירה, אבל בהמשך החיים לא יהיו לי אופציות יותר בעולם הזה.

כל הדברים הללו הובילו אותי להבין שאני לא רוצה להמשיך לעבוד כל חיי אך פשוט לא הכרתי משהו אחר. עד שנתקלתי ערב אחד בבלוג של הסולידית שבו היא סיפרה על כך שהיא יצאה לעצמאות כלכלית והכל פשוט התחבר לי. נשארתי עד השעות הקטנות של הלילה בקריאה של הבלוג והבנתי שמצאתי את מה שחיפשתי. הדרך שלי לעזוב את כלוב הזהב של ההייטק ולעבור לתחום אחר שלא ידעתי מה הוא יהיה וכמובן להבטיח שבגיל 50 אני לא אהיה תלויה כלכלית בכל מיני אנשים שיסתכלו רק על הגיל שלי ויבטלו את כל השאר.

מה התוכנית שגיבשת בכדי לפרוש? מהם מקורות ההכנסה הפסיביים העיקריים שעליהם התבססה התוכנית?

אני חושבת שבמשך הזמן בניתי עשרות תכניות, כל הזמן עדכנתי אותן ושיניתי בהתאם לשינויים בחיים ולידע הנוסף שצברתי. השלב הראשון שעשיתי היה להוריד כמה שיותר את עלויות המחיה, שישאירו לנו את מה שצריך כדי לחיות ברמת חיים סבירה היום אך לאפשר לעצמנו יותר חופש בעתיד. היינו חוסכים בין 50%-60% מההכנסות שלנו מדי חודש ואני למדתי להשקיע אותם יותר ויותר.

התכנית השקעות שלי התבססה בעיקר על הכנסות משכירויות ומניות שמחלקות דיבידנדים מבחינת מקורות הכנסה. למרות שמבחינה מיסויית זה לא הכי נכון היה חשוב לי להתחיל לקבל תזרים מההכנסות באופן שוטף פשוט כדי שאקבל הוכחה מדי חודש שהתכנית עובדת. זה נתן לי המון מוטיבציה ועודד אותי להמשיך בדרך.

כיצד סביבתך קיבלה את הרעיון לפרוש מוקדם?

בגדול, הרוב די צחקו עליי, איחלו לי בציניות בהצלחה ועברו הלאה. בגדול אני די בטוחה שהם חשבו שאני איכשל ושאני מהמרת על הכסף שלי. האנשים המעטים שהכרתי שכן התעסקו בהשקעות חשבו שאני דווקא מכוונת נמוך מדי, אבל מי שלא הכיר את העולם היה בטוח שזה בלתי אפשרי.

הבן אדם היחיד שהיה חשוב לי שיקבל במלואו את הרעיון היה בן הזוג שלי, שכן הוא היה צריך להיות שותף מלא כדי להוציא את התכנית לפועל. לקח לא מעט זמן לשכנע אותו בצדקת הדרך מכיוון שהוא הגיע מבית שהיה מאוד אנטי השקעות אבל היום הוא בהחלט מודה לי על כך.

מאילו מקורות/דמויות שאבת השראה וידע במהלך המסע?

כפי שאמרתי הסולידית נתנה את ההשראה ובכלל פתחה לי את הצוהר לעולם הזה. היו עוד בלוגים ואתרים שקראתי ולמדתי מהם לאורך הדרך כמו Mr. Money Mustache והתכנים של טוני רובינס. השתדלתי ללמוד כמה שיותר וצרכתי ידע בכל דרך שיכולתי בין אם דרך קורסים, הרצאות, קריאת ספרים או בלוגים. היום יש שפע מדהים וגדול הרבה יותר של תכנים ואני מודה על כך שזה הפך להיות הרבה יותר נגיש לרוב האנשים.

עד כמה המסע היה כרוך בהקרבה? (זמן איכות עם המשפחה, פחות פינוקים, צמצום)

הרבה מאוד, מעבר לזמן העצום שהקדשתי ללמוד איך לעשות את התהליך עצמו ולצבור ידע ולהוציא אותו לפועל זה גם גבה מחיר נפשי של הרגלים שקשה היום להשתחרר מהם. גם כשטסנו לחו"ל תמיד ניסינו ללכת למקומות הזולים ביותר ולא הרשינו לעצמנו יותר מדי.

הייתה לנו טלוויזיה מאוד ישנה וקטנה במשך שנים, ורצינו כל פעם לשדרג אותה ואז חשבנו שזה בזבוז. לגמרי יכולנו להרשות לעצמנו אבל אמרנו שכל עוד זה עובד אז מיותר להחליף. לקח איזה 5 שנים עד שלבסוף נכנענו ובזמן מבצעים של הסופרבול התפנקנו בטלוויזיה חכמה וגדולה. היום קצת קשה להשתחרר מהגישה הזו, אחרי שנים שאנחנו רגילים לחסוך מעצמנו בשביל מטרה גדולה יותר היום קצת יותר קשה לנו לשחרר ולהתפנק גם אחרי שהגענו למטרה שלנו.

תוכלי לתאר את רגע "הטלת הפצצה" במקום העבודה? עד כמה זה היה מספק?

זה לא היה ממש הטלת פצצה, זה היה תהליך מתמשך. לאט לאט ההכנסות מההשקעות עלו והעניין שלי בעולם ההשקעות ירד. הרצון שלי ללמוד על עולם הטכנולוגיה שמלכתחילה היה די נמוך ירד אף הוא ומכיוון שהייתי בתפקיד טכנולוגי הבוס שלי התחיל לשאול אותי מה קורה. בשלב הזה כבר הייתי עם האתר של האופטימית והתחלתי להעביר קורסים והרצאות והיה לי הרבה יותר כיף לעשות את זה. סיפרתי לו על הכל ועל התכנית שלי ושבאמת יש לי פחות עניין להתקדם מקצועית. מכיוון שאין לו עניין באשת טכנולוגיה שלא מעדכנת טכנולוגית ושנינו רצינו לסיים הכל יפה, סוכם שאני אשאר ואמשיך הכל כרגיל אבל בינתיים הוא יחפש לי מחליף.

Responsive image

מה את עושה היום בפרישה?

היום אני מקדישה את הזמן שלי לפתח את העסק שלי שעוסק בלהעביר את הידע הלאה עם דגש על קידום נשים בעולם ההשקעות וכמובן להיות עם הילד שלי. העסק שלי מרגיש לי יותר ויותר שליחות שאני חייבת לעשות כי אני ממש רוצה שכמה שיותר אנשים ידעו שזה אפשרי כמוני ויתחילו לפעול. לא רק כי התוצאות הן מדהימות, אלא כי התוצאות אם לא מנהלים את הכסף יכולות להיות עגומות מאוד.

אני משתדלת להתמקד יותר ויותר בדברים שאני גיליתי שאני אוהבת שזה בעיקר לעמוד על במה ולהרצות. זה מעורר אותי ומביא לי המון אנרגיה.

כיצד דמיינת את החיים בפרישה לפני שפרשת? האם החיים אחרי הפרישה הם כמו שדמיינת? אם יש שינוי אז האם תוכלי לנסות להסביר מהו ומה הוביל אליו?

האמת שלא דמיינתי יותר מדי את החיים שלי אחרי הפרישה, אולי זאת הייתה טעות. התמקדתי כל כך בלהגיע לשם ולא שמתי ממש דגש על מה אני אעשה כשזה יקרה. כשזה קרה הדבר הראשון שרציתי לעשות הוא טיול בעולם אבל הייתי בהריון בדיוק בזמן הזה אז זה פחות התאים לי. מה שכן, ומאוד הפתיע אותי היה שאחרי שהגעתי למטרה היה לי מעין דכאון עמוק שנכנסתי אליו. כי פתאום לא הייתה לי מטרה ולא היה לי מה לעשות. הרגשתי פתאום אבודה.

אני יכולתי לעשות כל מה שרציתי אבל הרגשתי לבד כי בעוד אני לא הייתי חייבת לעבוד רוב החברים שלי כן אז יצא שנשארתי הרבה לבד ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אז החלטתי להתמקד בעסק שלי ולקדם את הקורסים וההרצאות שלי כמה שיותר, כי זה החזיר לי את תחושת המשמעות לחיים. המטרה אינה לא לעבוד, אלא לא להיות תלויה בעבודה.

בזמן הקורונה טסנו ל-8 חודשים לטייל במקסיקו ואז הייתי ממש במוד של חופשה. חזרתי לארץ עם הרבה אנרגיה לעשייה ואמרתי כן לכל פרויקט שעניין אותי ובסוף זה יצר לי עומס שלא רציתי. אני בהחלט צריכה לעבוד על איזון כדי שלא אהיה בעבודה טוטאלית או חופשה טוטאלית אלא לשלב יותר חופש ואיזון בחיי היומיום שלי.
אז אני עושה שינויים לאט לאט ומתחילה לסרב להצעות יותר ויותר פשוט כדי להחזיר לעצמי את הזמן הפנוי. שזה משהו שמדהים אותי שאני יכולה לעשות בתור עצמאית ופשוט להוריד הילוך ולהוריד כמות שעות לפי מה שמתאים לי וכמובן לקום ולטוס לטייל ברגע שמתחשק לי.

במסע לפרישה מוקדמת, מה חשוב יותר לדעתך - חיסכון או הגדלת הכנסות? איפה היה הדגש במסע שלך?

אני לא חושבת שאחד יותר חשוב מהשני, אלא שזה עניין של שלבים בתהליך.
אני חושבת שעדיף בתחילת הדרך להתמקד בהתייעלות בהוצאות מכמה סיבות. ראשית אלו הצלחות יחסית מהירות בניגוד להגדלת הכנסות שיכולה לקחת זמן, התייעלות בהוצאות זה די מיידי כך שזה מייצר מוטיביציה להמשך. שנית, לרוב האנשים יש הרבה הוצאות חודשיות שהן מיותרות ופשוט ממשיכות לרדת עקב חוסר תשומת לב. המאמץ הראשוני הזה יכול להועיל מאוד בהמשך ומייצר הגדלת כסף להשקעות באופן מיידי.

לאחר שמורידים את כל ההוצאות המיותרות ומגיעים לרמת חיים שהיא סבירה ויכולים להמשיך בה לאורך זמן (כלומר לא להתכלב לגמרי אלא רמת חיים שנרגיש בה בסדר) אז המיקוד צריך לעבור להגדלת הכנסות. כי בשלב הזה יש לנו כסף שהולך להשקעות מדי חודש מההוצאות שהורדנו ואז אנחנו רק צריכים להתמקד בלהגדיל את זה. היתרון המשמעותי בהגדלת הכנסות ולכן רוב המיקוד צריך להיות בו, זה העובדה שהגדלת הכנסות אינה מוגבלת בתקרה כלשהי ואפשר תמיד להרוויח יותר. מה שחשוב כמובן לזכור, זה שאת רוב ההגדלה של ההכנסות משקיעים, לא מבזבזים.

תוכלי לתת טיפים למי שנמצא כרגע במסע?

אני חושבת שהטיפ הכי חשוב הוא התמדה. תעשו צעד אחד קטן כל יום שיקרב אתכם לעשיה. בין אם זה טלפון, התמקחות על הוצאה או למידה על השקעה חדשה. משהו אחד קטן כל יום. זה נראה מעט ביומיום אך הרבה פעולות באופן עקבי מצטברות מהר ויוצרות אפקט של שינוי משמעותי לאורך זמן.

זיק הולילנד אהב את זה

רוצה לקבל התראות על פוסטים חדשים למייל? לחץ כאן

כתיבת תגובה לפוסט

2 תגובות

שלומי בתאריך 20/05/2022, 04:48

ניסיון לפוסט אורח אך הוא חסר ערך ושיווקי למכירת קורסים וסדנאות

רינת קהלני בתאריך 20/05/2022, 11:16

שאלה לאורה: מה אפיק ההשקעה שנתן לך את גדילת ההון הגדולה ביותר? כלומר באיזה אפיק (אם בעזרת מינוף או בלעדיו) נתן לך את התשואות הגבוהות ביותר בטווח הארוך? מניות צמיחה בשוק ההון? נדל"ן בארץ? נדל"ן בחו"ל? קריפטו?

עוד תכנים ברשתות החברתיות

המקום לשאלות שלכם וללימוד משאלות של אחרים הוא בקבוצת הפייסבוק הייחודית צועדים יחד עם זיק הולילנד לחופש כלכלי.

בדף הפייסבוק האישי עלילות זיק אני משתף סיפורים קצרים על השקעות ועל המסע לפרישה מוקדמת.

עזרו לעלילות זיק לצמוח

תרמו 3$ בחודש כדי להראות אהבה או 5$ כדי לקבל חוויה משופרת דרך Patreon

רשימת תורמים שעוזרים להפוך את "עלילות זיק" לטוב יותר