חופש הוא כנראה המוצר הנפלא ביותר שכסף יכול לקנות

פורסם בתאריך: 07/04/2021, 17:34 | 1 תגובות

רבים מאתנו חולמים על עצמאות כלכלית. לנתק את התלות בתלוש השכר החודשי, להיות אדונים לעצמנו, לכבות את השעון המעורר לנצח אם נרצה, לומר ביי ביי לקיוביקל, לפלואורוסנט ולשעון הנוכחות. זהו גם החלום שלי. חלומות הם חשובים והם עשויים להוות trigger לביצוע של הבלתי יאמן, אבל בלי תכנית שניתן לכמת הם עלולים להישאר לכל היותר בגדר פנטזיה על משהו שלא יקרה.

פרישה בגיל צעיר מצריכה תעוזה, נחישות אבל בעיקר חיסכון גבוה שמושקע בנכסים מניבי תשואה כגון תיק השקעות או נדל"ן. לעיתים החיסכון הנדרש אפילו מאוד גבוה. כמה גבוה על החיסכון להיות? קבלת ערך מספרי היא בעלת משמעות פסיכולוגית עצומה. כשקיים יעד קל יותר לגייס כוחות, לחתור אליו ולעצב את חיינו בצורה שתאפשר ואף תקצר את ההגעה אליו. בני אנוש מסוגלים למתוח את יכולתם לקצה ולהגדיר מחדש את גבולות האפשר כשיש מטרה.

בכדי לתאר את יעד הפרישה במספרים, נכיר ראשית בכך שאדם יכול להיחשב עצמאי כלכלית אם הכנסתו הפסיבית מכסה את כלל הוצאותיו. זה אמנם מובן מאליו לרובנו, אך בכל זאת מצאתי לנכון לציין זאת לטובת התקדמות מסודרת בבניית הרעיון. קביעה זו גוזרת שהיכולת לצאת לחופש הגדול של החיים שלנו תלויה בשני פרמטרים: גובה ההוצאות בפרישה וגובה ההכנסה הפסיבית. במאמר זה נניח כי גובה ההוצאה בפרישה ידוע. כמובן שקביעה זו טומנת בחובה לא מעט בעיות ומעוררת לא מעט תהיות ושאלות. אין להמעיט בחשיבותן של אלה ועל כן נשאיר אותן לדיון עתידי מעמיק. בעניין זה רק אפסוק את המובן מאליו - יכולת להתקיים ממעט תקצר את הזמן אל החופש אך היא כמובן תלויה באורח החיים שפלוני חפץ לנהל. בפוסט זה נתמקד בגובה ההכנסה הפסיבית הדרוש לפרישה.

הנחות עבודה


ראשית, כמה הנחות לפוסט זה. במידה והן אינן תקפות לגביכם, עדיין התכנים עשויים להיות רלוונטיים אך ידרשו התאמות בסכומים המדוברים, מרווחי הביטחון וכו':

  1. הפורש הוא אדם בעל מודעות כלכלית ושליטה מספקת בהוצאותיו. ספציפית, יש לפורש מושג סביר לגבי גובה הוצאותיו בפרישה. כמובן, יתכן ויידרש עדכון מסוים במהלך הדרך, אך ההוצאות לא יגדלו בלי שליטה ביום שאחרי עזיבת המשרד.

  2. לפורש נמאס לעבוד והוא מחפש את הדרך הקצרה ביותר לעולם של חופש גם במחיר של צמצום לפני ואחרי הפרישה. רוצה לומר, כתפיסה כללית, הפורש מקדש את החופש על פני הנאות ברות חלוף.

  3. תכניתו של הפורש היא לצבור את הסכום המינימלי הדרוש לפרישה כך שזה יספיק לו בסבירות גבוהה לכלכלתו עד יומו האחרון. השארת סכום לירושה היא בונוס אך לא מעיקרי תכנית הפרישה.

סוגי נכסים שישמשו לטובת תקצוב הפרישה


באופן כללי ניתן לחלק את ההכנסה הפסיבית לשני חלקים: 1. נכסים היוצרים תזרים שוטף - למשל דירה עליה מתקבל שכ"ד, הכנסות מעסק שימשיך לפעול גם בפרישה, תמלוגים ממוצר, בלוג, חנות אינטרנטית.
2. גידול בערכו של תיק השקעות. כאן ספציפית הכוונה לקרן השתלמות ו/או לתיק המורכב מקרנות צוברות שלא מחלקות את הדיבידנד. כלומר, אין תזרים שוטף לתוך החשבון. גם מכשירים כגון קופת גמל להשקעה או פוליסת חיסכון נכללים בקלות תחת קטגוריה זו.

הערה: חלוקה זו לא רלוונטית בשלב שלפני הפרישה שכן הנחת העבודה שכלל התזרים מושקע חזרה בנכסי השקעה.

בבואנו לפרוש, לחלוקה זו נוצרת משמעות. באופן כללי, תיק הנכסים יהיה מורכב משני סוגי הנכסים (1+2). נסמן את ההוצאה הדרושה בחודש בפרישה כ-X וזו כאמור צריכה להיות ידועה ברמת סמך סבירה. נסמן את התזרים החודשי הכולל משכ"ד ודומיו ב-Y. בהנחה X>Y, כלומר, התזרים לא מכסה לבדו את כלל ההוצאה בפרישה, נדרשת משיכה חודשית מתיק השקעות שנסמנה ב-Z והיא שווה ל: Z=X-Y.

הערה 1: יהיו פורשים שנשענים על תיק השקעות בלבד ומבחינתם Z=X.

הערה 2: פורשים שעבורם X<=Y, כלומר התזרים שלהם מכסה את כלל ההוצאה, יתר הפוסט הוא לידיעה בלבד.

מימון הוצאות מתיק השקעות - מחקר "טריניטי" וכלל 4%


בחלק זה נתמקד בכיסוי הוצאה חודשית מסוימת ע"י משיכה מתיק השקעות. תיק ההשקעות מורכב מניירות ערך בעלי תשואה חיובית (בתקווה) שערכם גדל עם הזמן. בשלב הפרישה, בכדי לממן חלק מההוצאות שלנו באמצעות תיק השקעות יהיה צורך למשוך ממנו סכומי כסף. לא צריך להיות גאון כדי להבין שאם נמשוך סכומים גבוהים מדי מהתיק הוא עלול להתרוקן בטרם עת ולגזור עלינו חזרה לשוק העבודה או סיום לא מכובד לחיינו. לכל הפחות, קצב המשיכה צריך להיות נמוך מקצב הגידול הממוצע של התיק. אך גם זה עלול שלא להספיק. מדוע? בחיים האמיתיים, תיק ההשקעות לא גדל בקצב קבוע. יהיו שנים טובות מאוד ויהיו שנים גרועות מאוד. במידה וגורלנו יזמן לנו רצף של שנים רעות מיד אחרי הפרישה, משיכה גבוהה מדי עלולה לחרב את התיק בטרם הוא יזכה ליהנות מהשנים הטובות.

איך בכל זאת ניתן לשערך את אחוז המשיכה בתנאים של חוסר ודאות לגבי העתיד? לצערם של בני התמותה ניתן להסתכל על העבר ולהתפלל שהוא יהווה אינדיקציה כזו או אחרת לגבי העתיד. זה לכשעצמו הימור לא קטן, אבל ודאות לגבי העתיד לא תהיה וזה נתון שיש להשלים אתו.

המחקר המקיף ביותר שבוצע לשערוך אחוז המשיכה הבטוח מתיק ההשקעות כך שלא יאזל לפני מותנו בוצע באוניברסיטת Trinity ופורסם בשנת 1998. בשנת 2010 מחקר זה עודכן ופורסם תחת הכותרת "Portfolio Success Rates: Where to Draw the Line" וניתן למצוא אותו למשל בקישור. אשתף אתכם את תוצאותיו העיקריות של המחקר המעודכן (שלא השתנו באופן מהותי ביחס למחקר המקורי).

מטרת המחקר הייתה בחינת גורל תיקי פרישה בין השנים 1929 ל-2009. במחקר נבחנו תיקי השקעות המורכבים ממניות ואגרות חוב בתמהילים שונים מ-100% מניות ועד 100% אג"ח בקפיצות של 25% (ראה את העמודה השמאלית בטבלה הבאה). לכל תיק השקעות נבחנו פרקי זמן שונים שהתיק ישמש בהם לפרישה מ-15 ועד 30 שנה בקפיצות של 5 שנים. כל קומבינציה כזו של תמהיל ומשך פרישה נבחנה לסדרה של אחוזי משיכה בשנה מתיק ההשקעות בהתאמה לאינפלציה. יש לחדד כי כל משך זמן נבחן עבור תזמוני פרישה שונים. למשל, נבדקה יציאה לפרישה בת 30 שנה בכל עיתוי אפשרי משנת 1929 ועד שנת 1979. כמובן שעיתוי הפרישה משפיע ישירות על הצלחתה. סיכויי הצלחתו של מי שפרש רגע לפני משבר גדול פחותים משל מי שפרש בתקופה של צמיחה. עבור כל קומבינציה של "תמהיל"-"משך פרישה"-"אחוז משיכה" נבדקו סיכויי ההצלחה. הצלחה הוגדרה כמצב בו נותר כסף בסוף הפרישה (הסתלקותו של הפורש מהעולם) אפילו אם מדובר בסנט אחד. כישלון הוגדר, באופן מתבקש, כמצב בו הכסף אזל לפני פרישתו של הפורש לעולם הבא. הנתונים מסוכמים בטבלה החשובה ביותר שיצאה מהמחקר:

Responsive image
קרדיט: הטבלה לקוחה מהמאמר "Portfolio Success Rates: Where to Draw the Line" המוכר כ"מחקר טריניטי".

מהמחקר עולות מספר תובנות:

  1. עליה באחוז המניות בתיק שיפרה את סיכויי ההצלחה ברוב מוחץ של המקרים.

  2. משיכה של מעל 7% אינה בטוחה מספיק מאחר והיא אפשרה לכל היותר סיכוי הצלחה של 86% וגם זה רק לפרישה קצרה של 15 שנים.

  3. משיכה של 4% ומטה עם אחוז מניות של 50% ומעלה סיפקה ביטחון של לפחות 96% הצלחה.

  4. משיכה של 3% סיפקה הצלחה הרמטית בעבר, פרט למקרה של 100% אגרות חוב.

  5. הגדלה של אחוז משיכה מעל 4% הובילה לדעיכה מהירה בסיכויי ההצלחה.

אדגיש שוב את השורה התחתונה של המחקר: על פי ניתוח של נתוני עבר, סיכויי הצלחתו של מי שמשך 4% מתיק ההשקעות בצמוד לאינפלציה ותיק ההשקעות שלו כלל 50% מניות לפחות עמדו על 96% הצלחה. זו הסיבה שמשיכה של 4% זכתה לשם "אחוז משיכה בטוח" או safe withdrawal rate. רק מי שעקב אחר הכלל ללא כל התאמות מצדו ופרש בעיתוי אומלל (שקרה בממוצע אחת ל-25 שנה) נכשל. בתור אחד שמגיע מהאקדמיה זו נראית לי רמת ביטחון סבירה בהחלט. אם במקום להצמד באופן בלתי מותנה לאחוז המשיכה, הפורש ישכיל לגלות גמישות ולצמצם בהוצאות או להוסיף מקור פרנסה בתקופות של שפל בשוק ההון, סיכויי ההצלחה יטפסו ל-100%. יתרה מכך, תוצאה נוספת שעולה מהמחקר היא שבאופן ממוצע תיק ממנו נמשכו 4% לא רק שלא נמחק אלא שילש את גודלו. כלומר, אם נתוני עבר הם אינדיקציה כלשהי לגבי העתיד, לא רק שלא תאלצו לחפש באשפה בערוב ימיכם, אלא גם תשאירו ירושה נאה לצאצאים שלכם.

על סמך המחקר, ניתן לגזור, באמצעות חישוב אלגברי פשוט, את גודלו של תיק ההשקעות הדרוש בכדי לממן רמת הוצאות מסוימת בפרישה. לטובת שערוך גודל התיק יש לחשב פקטור המכונה "כלל פרישה". פקטור זו מחושב באופן פשוט כ-12 מחולק באחוז המשיכה מהתיק בשנה. לדוגמא: אם תרצו למשוך 4% בשנה, כלל הפרישה הוא 300. אם תרצו למשוך 3% בשנה, כלל הפרישה הוא 400. גודלו של תיק ההשקעות הדרוש בכדי לממן רמת הוצאות חודשית (שסומנה קודם ב-Z) הוא:

(גודלו של תיק השקעות) = (כלל פרישה) * (הוצאה חודשית)

למשל, מי שיתבסס על כלל 300 (משיכה של 4%) וירצה לממן הוצאה חודשית של 5000 ש"ח בצמוד לאינפלציה בחודש, יצטרך להגיע לתיק השקעות של 1.5 מיליון ש"ח.

הערה חשובה: סכום דרוש לפרישה נמדד במונחי שווי נקי. שווי נקי שווה לסך נכסים פחות סך הלוואות. במידה וקיימות הלוואות על שמו של הפורש, יש להגדיל בהתאם את גודל תיק ההשקעות הדרוש. כלומר, ההפרש בין גודל התיק לסך ההלוואות צריך להיות מספיק למימון הוצאות המחיה לפי כלל הפרישה הנבחר.

הגעתם למצב בו השווי הנקי שלכם המושקע בתיק השקעות הוא פי 300 מההוצאה שתרצו לממן? אתם חופשיים!!!

משמעותו של כלל פרישה במסע אל עבר החופש


קביעת כלל פרישה היא החלטה אסטרטגית חשובה במסע לפרישה מוקדמת. אין כלל נכון או לא נכון. רמת המשיכה מהתיק היא נגזרת מהביטחון שהפורש מחפש עבור תכניתו. ברגע שנקבע כלל הפרישה ובהנחה שרמת ההוצאות משוערת ברמה סבירה, יש יעד שמסמן את קו פרשת המים בחיים של הפורש. יש סכום ויש גם שערוך לתאריך שבו הכל ישתנה וכלום לא יחזור להיות כמו שהיה. זוהי עבורי החשיבות העיקרית בקביעה של רמת משיכה מהתיק.

אתגרים ומורכבות ביישום כלל 4%


למרות פשטותו של כלל 4% (או הצגתו ככלל 300), לא הכל פשוט בחישוב הזמן לפרישה. יש כמה סוגיות עקרוניות שמקשות על השערוך בפרט ובניית תוכנית הפרישה בכלל.

  1. קושי פסיכולוגי - תוצאת חישוב זמן לפרישה עלולה להיות לא משביעת רצון. הכרה במציאות לפיה נכון לעכשיו הדרך אל הגביע הקדוש היא ארוכה, עלולה לייאש אותנו ולהוביל אותנו לחשבון נפש פיננסי אותו עלינו לבצע. אין קסמים. תשואה אמנם חשובה, כך גם קיצוץ בדמי ניהול. שניהם יתרמו לקיצור המסע. עם זאת, איך שלא נשחק עם המספרים, נגלה כי הפרמטר החשוב ביותר הוא החיסכון. המשמעות היא לעיתים קיצוץ בבשר החי תוך ויתור על תענוגות בהווה לטובת החופש של העתיד.

  2. חוסר ודאות לגבי פרמטרים שישפיעו על זמן ההגעה לפרישה - כמות החתיכות בפאזל שישפיעו בסופו של דבר על הזמן לפרישה היא גדולה. מה תהיה תשואת תיק ההשקעות בפועל? היא אמנם משפיעה באופן משני אם חוסכים המון אך אין להתעלם ממנה. האם נצליח לשפר את כושר ההשתכרות שלנו? במידה ורשומות על שמנו הלוואות, האם הפריים יעלה וישפיע על גובה ההחזר ובכך יפגע ביכולת החיסכון?

  3. חוסר ודאות לגבי ההוצאה בפרישה - הסכום הדרוש לפרישה הוא מכפלה של שני גורמים: כלל פרישה והוצאה בפרישה. ההוצאה הזו היא נעלם שמשפיע בצורה דרמטית על הזמן שייקח לנו לצלוח את המסע. ודאי שלא נוציא בפרישה כפי שאנו מוציאים כעת. יהיה לנו יותר זמן פנוי שנרצה ליהנות בו ומנגד יהיו הוצאות שעשויות לפחות - ילדים שיגדלו ויעברו למסגרות מסובסדות ואולי לא נצטרך שני רכבים יותר?

  4. חוסר ודאות לגבי ישימותו של כלל 4% בעתיד - מחקר "טריניטי" בחן כלכלה ספציפית (אמריקאית) באמצעות ניתוח נתונים היסטוריים לפרקי זמן קצובים (עד 30 שנה). שיטת מחקר זו טומנת בחובה מספר מגבלות העלולות להעמיד את ישימותו של כלל 4% בספק. יש שיאמרו שמה שהיה הוא לא מה שיהיה ובימינו אחוז המשיכה קטן יותר. לחיזוק טענתם יגרסו כי ביצועי השוק האמריקאי במאה הקודמת הם חריגים ואינם יכולים לשמש בסיס לחישובי פרישה בעת הנוכחית, על אחת כמה וכמה בסביבה של ריביות אפסיות. מגבלה נוספת של הכלל היא בחינתו לפרקי זמן של 30 שנה בלבד. ככל שאורך החיים מתארך, כן תידרש חסינות התיק לתקופות ארוכות יותר. סיבות אלו משמשות עבור רבים כעילה להחמיר בימינו את אחוז המשיכה הבטוח ולקבוע אותו על 3% ואף פחות. מיותר לציין שהחמרה מרחיקה את תאריך הפרישה באופן משמעותי. אם נחמיר יתר על המידה, לא נפרוש לעולם.

  5. קושי טכני - גם אם יודעים לשערך את כלל הפרמטרים, החישוב עצמו הוא מורכב. לתובנה זו מגיע כל אחד החולם על פרישה ברגע שהוא מתחיל לריב עם גיליונות אקסל במטרה לשקלל את כלל הפרישה, הוצאות, משכורות, הכנסות פסיביות, קרנות השתלמות, הלוואות ועוד.

  6. סוגיית המס - המס על רווחי הון הוא 25%. אז כמה כסף באמת אנחנו צריכים? אין ספק כי מס הוא מרכיב שיש להתייחס אליו בתכנון הפרישה. יש לשים לב לכמה נקודות שבגינן שולי הביטחון עקב מס נמוכים מכפי שעלול להיראות בהתחלה. ראשית, אם יש נכסים פטורים ממס כגון קרן השתלמות והכנסות עד לתקרה משכירות, אלו פטורים ממס. שנית, המס הוא על רווח ריאלי מה שעשוי להפחית חבות מס כשתהיה אינפלציה (פחות רלוונטי כיום). שלישית, כשנמשוך קצבה, לא כל הסכום הוא רווח, בייחוד בהתחלה. רביעית, לא מכיר אף פורש שכוונתו היא לבלות בפיג'מה במיטה עד מותו. פורש צעיר הוא אדם יצירתי וסתגלן וזאת הוא הוכיח בכך שהצליח לפרוש. אני משוכנע שרוב הפורשים ינצלו את כישוריהם וגמישות מחשבתם כדי למצוא דרך להרוויח באופן שיגרום סיפוק לאחר הפרישה ובכך תפחת עוד התלות בתיק ההשקעות. ניתן לבצע חישובים מורכבים אך אפשרות נוספת היא שימוש בכלל אצבע ולהימנע מעודף ניתוח. ניתן, למשל, להכפיל את כלל הפרישה במקדם ביטחון של כ- 10%-15%. רוצים למשוך 4%? השתמשו במכפיל 330. רוצים למשוך 3%? השתמשו במכפיל 440.

להתמודד עם הלא נודע ועדיין לפרוש


את מה שאני רושם כעת, אני רק משער שכן טרם פרשתי ואני רק מנחש מה בסופו של דבר יסייע לי להשלים את המסע.

בחלק הקודם מניתי רק חלק מהקשיים בקביעת יעד כמותי לפרישה. אני משוכנע שיש גם מכשולים שלא צוינו ולא אני ולא אחרים חשבו עליהם. יש לקבל כהנחת עבודה שתוכנית חסינת כדורים לא תהיה, לא משנה כמה נגדיל את שולי הביטחון. אם ברצוננו לפרוש, עלינו לפעול בתנאים של אי ודאות ואף לקחת סיכון. אין מכך מנוס.

מאחר ואין דרך לדעת את העתיד, יש להעמיד, כמיטב יכולתנו, את כלל הפרישה במבחן הסבירות. הוא צריך להיות כזה שעל סמך נתוני עבר מאפשר פרישה ברמת ביטחון סבירה. יהיה זה מצער לשחוק את התיק ולגלות כי אנו חייבים לחזור לעבודה עקב משיכה מוגזמת. מנגד, כלל הפרישה צריך להיות כזה שיאפשר פרישה בפרק זמן בר השגה. קביעה של שולי ביטחון רחבים מדי עלולה להוביל לסכום שצבירתו תיקח זמן כה רב שהאש שלנו תיכבה. כמה עצוב יהיה אם נגלה בדיעבד ששרפנו עוד 10 שנים במשרד בשביל חיסכון שבדיעבד היה מיותר לפרישה.

קביעת גובה ההון הדרוש לפרישה היא החלטה משמעותית, אך שני דברים משמעותיים לטעמי לא פחות. הראשון, הוא התקדמות בלי חרטה אל היעד. באופן טבעי, יתעוררו חששות מהשינוי הקרב ומסיכויי ההצלחה. הפחד מהלא נודע הוא חלק אינהרנטי, הוא עלול לגרום לרגליים קרות ככל ששעת השין תתקרב. בכדי לפרוש יידרש אומץ. זה לא טריוויאלי ומצריך נחישות וחוסן נפשי לסמן יום עתידי אחד, שעבור כל אחד הוא סתם עוד יום ורק עבורנו הוא "היום הגדול", בו נפסיק את עבודתנו במשרד המשמים והבטוח לטובת קיום מנכסים מניבי תשואה. יש בכך סיכון מאחר ואיננו יודעים מה יזמן העתיד ועד כמה אכן הנכסים יאפשרו את קיום התוכנית הלכה למעשה. הדבר השני הוא הכרה בכך שתידרש מצדנו בקרה תוך כדי תנועה על החיים שאחר הפרישה. מאחר ותשואות התיק וההוצאות שלנו בפועל אינם ידועים בביטחון מלא, עלינו להיות מוכנים לאפשרות של משיכה קטנה יותר בתקופות מסוימות או אף חזרה לעבודה במשרה חלקית. אין זה אומר שיידרש לסתום את הגולל על חיי העצמאות, אך בהחלט יש להיות ערוכים לתקופות של חישוב מסלול מחדש עקב הפתעות שיזמנו לנו חיינו האישיים והתמורות שבשוק ההון.

סיכום


חיים זה לא משחק שבו מנצח מי שמת עם הכי הרבה כסף. זה גם לא משחק בו חובה ללכת לפי הכללים של ללמוד, לעבוד ולמות. שתי תובנות אפלות אלו הן בבסיסה של ההחלטה, האגואיסטית יש שיאמרו, לפרוש מוקדם. כלל 300 (משיכת 4%) מכוון בצורה ממוקדת דווקא לאוכלוסייה זו שאני מרגיש חלק ממנה. הכלל מגדיר יעד ריאלי, אם כי לא קשיח לחלוטין, המאפשר פרישה מוקדמת באמצעות קיום מצריכת תיק השקעות, כך שבסיכוי מניח את הדעת שהכסף לא יאזל טרם מותנו. זוהי נקודת איזון שנמצאה כאופטימלית על סמך נתוני עבר להגעה לפרישה עם סיכויי הצלחה סבירים ותוך פרק זמן סביר.

בין אם תבחרו בכלל 300 או שתחליטו להחמיר (למשל 400), לעצם קביעתו של הכלל יש משמעות עצומה. קביעת כלל הפרישה (לצד קביעת רמת הוצאה בפרישה) תאפשר לכם לסמן יעד לגובה תיק ההשקעות הדרוש ואף לשערך ברמת ודאות מסוימת את יום הפרישה. לכשתראו את הסכום הדרוש תהיו חדורי מוטיבציה להגיע אליו ואולי אף לייעל את התנהלותכם הפיננסית בכדי לקצר את המרחק בינכם לבינו. זו היתה משמעות קביעת כלל הפרישה במקרה שלי.

עם זאת, מי שעולה על נתיב לעצמאות כלכלית חייב להיות מודע לסיכונים ולנהל אותם. סיום חיינו עם סכום נמוך מאוד להוריש לצאצאנו היא אפשרות קיימת למרות שסבירותה נמוכה היסטורית. גם קטסטרופה היא אפשרות עבור מי שידבוק בכלל באופן עיוור. על סמך נתוני עבר, כלל 4% אחוזים לא הבטיח הצלחה מלאה אלא של 96% בלבד. מי שדבק בכלל בלי לבצע התאמות ובשילוב של עיתוי פרישה אומלל במיוחד, נכשל. אנו יוצאים למסע בו אנו רוכשים את חירותנו במחיר של לקיחת סיכונים מסוימים עימם עלינו להיות ערוכים להתמודד. כושר ההסתגלות והאדפטיביות של הפורש יבחנו בעיקר לאחר הפרישה ולא בין המחיצות הדהויות אך הבטוחות של המשרד. ייטב לנו אם נשקיע מראש מחשבה לגבי האופן בו נעסיק את עצמנו לפחות חלק מהזמן בפרישה באופן שגורם לנו אושר, ייצור הכנסה ויפחית את התלות בתיק ההשקעות. באופן זה, תאריך הפרישה יתקרב ונמצא עצמנו פורשים לחיים של משמעות ללא סיכון של שחיקת תיק ההשקעות. תחושת ה-F**k you money שאיתה נעסוק רק במה שאוהבים בלי שאנחנו תלויים בכך כלכלית היא היא החופש האמיתי.

מצוידים בידע זה, תוכלו לגשת למלאכת תיכנון הפרישה בסיוע שני מחשבונים:

  1. מחשבון פרישה מוקדמת בסיסי - מאפשר שיערוך מהיר וגראפי של היכולת לפרוש תוך פרק זמן מסוים או עבור קצבה חודשית מסוימת בפרישה.

  2. מחשבון פרישה מוקדמת מפורט - מאפשר הזנה מפורטת של כלל הנכסים וההתחייבויות לקבלת שיערוך מדויק ככל הניתן לזמן לפרישה.

1 תגובות

אלעד כהן בתאריך 20/04/2021, 17:50

מסכים איתך

אהבתם ורוצים לקבל תכנים נוספים? עקבו אחר עמוד הפייסבוק של עלילות זיק