מבוא לסדרה

במשך 11 שנים, מהרגע בו היפה בנשים ואני עברנו לגור יחד, אני מנהל רישום מדוקדק, על גבול הנוירוטי, של ההוצאות המשותפות שלנו (תיכף ניגע מה הן כוללות). מה ההשלכות של רישום מדוקדק שכזה? אני לא בטוח שהרישום לכשעצמו משרת מטרות של תכנון פיננסי טוב יותר, כשם שהוא עונה על הצורך להיות בשליטה. עוד אנסה להבין בהמשך מה היתרונות של לעשות זאת, זו לא המטרה של מאמר זה. כך או אחרת, התיעוד הוא מלא ומדויק, ברמת האגורה הבודדת. בהיותו כזה, בפרספקטיבה של כמעט 11 שנות חיים משותפים, היפה בנשים ואני יכולים לתת הצצה לגבי ההוצאות הכרוכות בחיים משותפים.

החלטתי לשתף איתכם את הרישומים מתוך רצון לספק נקודת ייחוס, בייחוד עבור זוגות צעירים, בנוגע למשמעויות הכלכליות של חיי משפחה. זהו פרק פותח בסדרה בה אציג את מעקב ההוצאות שלנו, ראשית כזוג צעיר, לאחר מכן משפחה צעירה ועד היום.

זו עשויה להיות הצצה כמעט נדירה עבור כל זוג צעיר לאיך ההוצאות עשויות להשתנות משלב ה"חופשי זה לגמרי לבד" (הפרק הנוכחי) לחיים שונים לגמרי ומופלאים בפני עצמם, בהם מהחדר הסמוך מתחילות לבקוע יבבות של דרישה בלתי משתמעת לשתי פנים לתשומת לב הורית. אשתדל לזקק תובנות שנרכשו במהלך המסע שמהן הקוראים יוכלו להפיק ערך כלשהו.

אין יום שאני לא מודה על מה שאני קורא לו "התאמה פיננסית" עם היפה בנשים. אני חושב שמתוך סקירה זו ניתן לקבל גם טעימה מהכוח הקוסמי שיש להתאמה פיננסית בין בני זוג. אין תקרת זכוכית שלא ניתן לנפץ כשעובדים בשיתוף פעולה. זה נושא שלצערי לא זוכה למספיק תשומת לב בתחילת דרכם של קשרים זוגיים.

זה מובן שלא ניתן לשכפל זוגיות בכלל ודרך פיננסית בפרט וזו גם לא המטרה. הדרך של כל משפחה היא ייחודית. על כן, השימוש בפועל שיעשה בכתבים הללו תלוי בקורא. יש מי שיבחר לסגל תובנה כזו או אחרת לחייו ויש מי שיבחר לקרוא למטרות בידור ותו לא.

עבורי לעיין בקבצים הישנים והמפורטים הוא כמו צפיה באלבום תמונות. התבוננות במספרים והשינויים שחלו בהם לאורך השנים גוררת חשיבה על מה הוביל אליהם. היפה וזיק של 2021 הם לא אלו של 2010. בדרך הם עברו יחד, יד ביד, תלאות ושינויים. הם התכלבו, הם נהנו, הם שינו, הם צימצמו, הם שיחררו, הם קיבלו החלטות טובות, הם קיבלו החלטות גרועות. היה הכל מהכל. החיים מלאי תהפוכות, שינויים. הרבה מהתמורות הללו ניתן לראות דרך המספרים. רוצה לומר, לא ניתן לבצע סקירה כזו בלי לספר סיפור של מסע משותף. אולי סנטימנטליות היתר בה לקיתי עלולה להפוך את התיאורים למעין "רומן פיננסי", סיפור של מסע משפחתי שמסופר מזווית של מספרים. אז, מראש, אל תצפו למסמך אוביקטיבי עם נוסחאות להצלחה בחיים.

חשוב לי לחדד בזאת נקודה חשובה. אין לי כל עניין להצדיק את המספרים ו"להגן עליהם". אין לי ספק כי ניתן היה לעשות אחרת דברים מסוימים. אולי ליהנות יותר, אולי לחסוך יותר. אני כן חושב שגילינו משמעת פיננסית לא מועטה שאיפשרה חיסכון ולימים השקעות. על כל פנים, מה שהיה היה ואני ממש לא אחד שמצטער על החלטות עבר. עבורי לפחות זה מסע נפלא שלא הייתי משנה בו אף פרט.

מה חשוב לדעת בכדי לתת למספרים פרשנות נכונה?

המספרים שיוצגו בסדרה הם אמיתיים לחלוטין. מספר הערות שיש לקחת בחשבון בכדי להבין את המספרים בפרספקטיבה הנכונה:

1. בפוסט תיארתי את המבנה החשבונאי של המשפחה, בו, לטוב ולרע, הוצאתנו המשותפת מנוהלת במנותק מההוצאה ה"פרטית" של כל בן זוג. בסדרת הפוסטים הנוכחית אני מתאר את ההוצאות המשותפות הללו והתמורות שחלו בהן לאורך השנים. הוצאות שסווגו על ידינו כ"צריכה אישית", לא נכללות כאן.


2. יתכנו שיבושים בסיווג לקטגוריות. בעוד סכימת ההוצאות נותנת באופן מדויק את ההוצאה הכוללת, יתכנו שיבושים לגבי הסיווג. למשל, תקופה ארוכה לא סווגו הוצאות מסוג בריאות בקטגוריה נפרדת. זה לא שהן לא היו קיימות, הן סווגו תחת "שונות". דוגמא אחרת - כשהגיע התינוק הראשון, החיתולים נרכשו בסופר ועל כן יופיעו תחת "מזון". כשהגיח התינוק השני, החיתולים נרכשו ב"סופר פארם" ועל כן יופיעו תחת תרופות. באף מקרה, הם לא יופיעו תחת "ילדים". עדיין, כשמסתכלים בפרספקטיבה רב שנתית, עיוותים כאלה נהיים פחות משמעותיים.


3. הוצאות גדולות (אנו מכנים אותן "פרויקטליות") כגון חתונה, טיולים לחו"ל, רכישת רכב, השקעות למיניהן, מנוהלות, כתפיסה, בנפרד ואינן כלולות כאן. המטרה היא לייצר תמונה אמיתית ככל הניתן של הצריכה השוטפת הבסיסית ביותר, ניהולה והתמורות שחלו בה. הכללת הוצאות מיוחדות גבוהות מעוותת תמונה זו. מעבר לכך, לתפיסתנו, תקציבית, יש להיערך להוצאות מסוג זה בנפרד מתוך החיסכון הנצבר. היכולת לחסוך בשוטף יוצרת התכנות להוצאות גדולות "פרויקטליות". היעדרו של חיסכון מספק, תגרור מצידה הפחתה ביכולת לקיים פעילות "חריגה". סיבה נוספות לאי הצגתן של הוצאות "פרויקטליות" היא הרצון לשמור על חיסיון בנוגע לאליהן ולמנוע ביקורת לגבי החתונה ורמת וכמות הנופשים "הגדולים" בחו"ל. בתפיסה שלנו, באירועים הגדולים אנו מאפשרים לעצמנו "להתפרע", זאת בניגוד להתנהלות השוטפת שבה תראו הידוק מסוים של החגורה שמאפשר, בתורו, את האירועים המיוחדים.


4. המטרה העיקרית של סדרה זו היא להציג מגמות רב שנתיות ולנתח אותן. על כן, לא תהיה ירידה לניתוחי מיקרו (רכישת טוסטר ב-2010, קפיצה למסעדה ב-2011, החלפת קלאצ' ב-2013 וכו).


5. נתבונן שנים לאחור. האינפלציה אומנם לא השתוללה אך יש לקחת בחשבון שהמחירים השתנו ברמה זו או אחרת.


6. ההוצאה כוללת את מגוון אמצעי התשלום - כרטיסי אשראי, העברות בנקאיות, מזומן.

חופשי זה לגמרי לבד

פרק זה יסקור את התקופה בין השנים 2011-2013 שאופיינה במעבר למגורים משותפים. האם זה היה טוב יותר משלב ההורות? בשם עצמי אומר שלא הייתי מוותר בעד שום הון על החווייה של להיות הורה. לומר שלא היה קסם מיוחד בלהיות רק שנינו, שכל הבית לרשותינו? שהטיולים לא קצובים בזמן ובדרגת קושי? שניתן לבחור מסעדה כראות עינינו ולאו דווקא פיצריה? גם את זה אני לא יכול לומר.

אכנס לפרקים לתפקיד ה"מספר הכל יודע", אתבונן ביפה בנשים וזיק מהצד. אם הייתי מבקר אותם מהעתיד הם היו מתקשרים למשטרה, לא מבינים מי זה ה-lunatic שמדבר על FIFO וצבירת דיבידנד ומפריע להם פשוט לשתות את בירת "גינס" האהובה עליהם. בכדי לגשר על פער הגילאים פשוט אצפה בהם מהצד, באהבתם, בתמימותם, ברצון שלהם לצלוח יחד כל מכשול. הם עשו (ועדיין עושים) הכל יחד וחשוב לי להתייחס אליהם כשווים ומהצד (במקום ש"אני" אדבר "עליה").

נערכים למעבר המשותף

הסיפור שלהם מתחיל ב-2008. דייטים נרגשים הופכים די מהר למגעים ראשוניים לגבי התקדמות בשלבי הקשר. מתקדמים עקב בצד אגודל. מדברים צעד אחד קדימה בכל פעם. שני הצדדים מראים רצינות רבה, אם כי גם חשדנות כלפי הצד השני. ההדדיות היא מפתח. כל אחד מחזיק חלק מהקלפים צמודים לחזה. חובה לוודא כי לא חושפים יותר מדי וכי הצד השני מוכן גם הוא להתקדמות. מסומן תאריך היעד בסוף שנת 2010 שבו יתחילו להרוויח די כסף בכדי לומר לאמא ולאבא: "אוהבים אבל מעכשיו נפגשים רק בסופ"ש".

הם היו בשלב אחר בחיים ודאגות שנראות היום זניחות הרגישו אז חשובות מאוד.

היה נדמה כי כל החלטה מצריכה דיונים ליליים, הצבעה בשלוש קריאות. אולי אופייני לתחילת קשר, אולי רק לקשר שלהם, אולי גובה המעמד, מי יודע. זיק הגיע לקשר עם רכב ידני במצב טוב שחסך עבורו לפחות לפחות מכיתה י', שקל לשקל. היפה בנשים בעלת רישיון על אוטומט. האם להסתכן ולמכור רכב בעל ערך רגשי, נטול צריכת דלק, כזה שרק העליות של בית ג'אן מכריעות אותו, לטובת רכישת מכונה אוטומטית נטולת נשמה, בכדי שגם היפה תוכל להשתמש בו? היפה נותנת צ'אנס לטסט או שניים על ידני. אם ילך - נהדר. אם לא ילך, זיק יוותר על על חיבתו לתיבות ידניות. ווינרית בנשמה, היפה בתצוגת תכלית הירואית צולחת את הטסט.

סוגיית הרכב נפתרת. הפיתרון מתאפשר גם הודות להסכמה הכמעט מיידית של שני הצדדים לחלוק את הרכב, לוותר כשצריך ולנהוג בגמישות בנושא, זאת כדי למנוע את הצורך לרכוש רכב נוסף. במבחן הזמן, זה התאפשר ללא קושי. בדיעבד שיתוף הרכב צלח בקלות כשהם היו רק שניהם. ראוי לציון יותר הוא, שגם כיום, +2, הם מצליחים לחלוק ולהסתפק ברכב יחיד.

אז רכב יש להם, אבל צריך גם קורת גג. המפה פרושה לפניהם. איך מסמנים נקודה בה יתקעו יתד? המרחק משתי המשפחות צריך להיות שווה עד כמה שניתן. לעבודה של האחד נדרשת תחבורה ציבורית זמינה, לעבודה של השני - זמן נסיעה סביר ברכב בשעות העומס. אבל בזה לא נגמר הסיפור. היה ברור שזהו משחק של סט משתנים, מי חשוב יותר לאחד ומי חשוב יותר לאחת. קומה, מיקום, מעלית, נראות הדירה, קרבה למקומות בילוי, קרבה לסופר, קרבה לפיצוציה כדי שיהיו ספונטניים לגבי אלכוהול. על מה מתפשרים ועל מה לא? כל אחד מושך את השמיכה לצד שלו. על הדבר החשוב ביותר הם דווקא מסכימים - יש לקבוע תקציב לשכר הדירה ולהתאים את המגורים בהתאם. לאחר דיונים מרתוניים סוערים מושגת הכרעה, כזו שכל אחד חש בה שקצת ניצח וקצת הפסיד. זה מניח את הדעת, שכן, פשרה מוצלחת היא ניצחון. נחתם חוזה שכירות על סך 2700 ש"ח בחודש בעבור דירה שנוצרה בפיצול, קומה 4 ללא מעלית אך באיזור שוקק חיים שניתן להגיע ממנו בנוחות לעבודות וגם "לנחות" לארוחת צהריים אצל אי איזה מההורים. כמה עשרות שקלים על ועד בית ומחצית מהארנונה של דירה שלמה, הודות לפיצול.

את הדירה החדשה צריך למלא בציוד. מה שמסייע להם לעשות זאת כמעט ללא חיכוכים הוא כי מאז ועד היום, ברוב המקרים, הם מסכימים על שני דברים שבזכותם הם רואים עין בעין את מה שנדרש לקנות. ראשית, הם מאמינים כי "אם זה לא שבור, אל תחליף". כמובן שיש יוצאים מן הכלל אבל ברוב המקרים לא מבוצעות רכישות סתם כי "נמאס" מהישן. שנית, הם מעמידים כל רכישה חדשה ב"מבחן הצורך". אם אין צורך מהותי מיידי לביצוע רכישה, היא לא תתבצע רק כי אולי היא תדרש בהמשך. אין (כמעט) רכישות nice to have.

לאור ההסכמה המשותפת לגבי הציוד הדרוש, במקום לצאת למסעות של רכישות ענק, הם הסתפקו במועט. bare bones. ארון גדול היה נחוץ בלי ספק וגם תנור ומיטה וכמה שידות. לא יותר. ספה ומקרר הם הצליחו להשיג. שולחן לסלון הם גררו מדירה של חבר. טלוויזיה? לא היתה להם בעיה לוותר עליה אבל אם ניתן לקבל כמתנה בעבור התחיבות לרכוש מהסופר לתקופה מסוימת בסכום מסוים שהם רכשו בו ממילא, אז למה לא? צריך קצת להתפנק? קונסולת משחק היה משהו שהם חלמו עליו ואיתה הם העבירו שנים של ערבים משעשעים של קרבות עיקשים. היא נמצאת אצלם גם היום, רק שהשחקנים צעירים יותר. אם זה עובד למה להחליף, כבר אמרנו?

היו נקודות של משבר. על מה? על דברים שהיום הם אולי לא יאמינו. זכורה להם לרעה מלחמה אודות הצורך במיקרוגל. זאת חלפה וכך גם אלו שבאו אחריה. המיקוד היה כל הזמן על איך מתקדמים הלאה. יחד.

חיים ביחד

שלב ההכנות נגמר והיום הגדול הגיע. רכב ההובלה עבר בשני בתי האב שלהם והוביל כמות לא גדולה של ציוד אל דירתם השכורה בקומה הרביעית. זה היה להם מוזר, זה היה להם נפלא. בית שלם לרשותם. הם לא בזבזו יותר מדי ולא חסכו יותר מדי. גם על השקעות הם לא חשבו. הם הוציאו בעיקר על מה שדרוש. הם נהנו מאוד מהזמן יחד ומה שחיבר אותם מעל הכל היתה היכולת ליהנות מהדברים הפשוטים. הם ניחנו ביכולת להפיק חוויות cost-effective שקירבו אותם גם ללא הוצאות גדולות - צימרים, טיולים בטבע, פיקניקים, ים, טיולי אופניים, ארוחות ערב שבישלו יחדיו. היו שבירות שיגרה של מסעדות ואטרקציות נוספות. כפי שתיכף ישתקף בסעיף הבילויים, אלו נשארו בגדר שבירת שיגרה ולא הפכו לשיגרה. זה היה המינון שהתאים להם והיה גם טוב לחשבונם המשותף.

היו נקודות של חיכוך, אבל מהסוג שבונות אמון. זה לקח זמן לשניהם להפנים שהימים האגואיסטיים של להיות הילד הקטן בבית נגמרו וכעת בלי להתחשב זה בזו לא יגיעו רחוק. האהבה תמיד היתה שם. מכל משבר יצאו אוהבים ומגובשים יותר. לקח זמן להפוך לשותפים מלאים לדרך במטלות הבית, פיננסים, הגשמת חלומות משותפים ופרטיים. בהכל. החשוב הוא שככל שהם צברו יותר קילומטראז' יחד, כך פחתו ההתנגשויות והתחלפו בסינרגיה, אמון הדדי והבנה ללא מילים לגבי מה צריך ומה נכון. טלפתיה פיננסית.

3 שנים חלפו להן ללא שינויים דרמטיים באורח החיים. ככל שחיו יחד, למדו לכבד ולפעול כצוות למען השגת מטרות משותפות. הוויכוחים של ההתחלה התחלפו בהצעת נישואים וב-2013 נשבעו אמונים זה לזו. היה זה ברור והיה זה טבעי כי בשלב מסוים הם כבר לא ידעו מה זה חיים בנפרד וגם לא היו מסוגלים לחשוב על כאלה.

פירוט סעיפי ההוצאות

הוצאתם המשותפת השוטפת חולקה ל-5 סעיפים ואלו הם הנתונים ב-3 השנים הראשונות לחייהם תחת קורת גג אחת:

1. דיור - בסעיף זה הוצאות שכ"ד, חשבונות למיניהם (ועד בית, ארנונה, מים, חשמל), הובלות. מאחר ומחזור החשבונות הוא דו חודשי, מוצג בגרף הבא ממוצע נע דו חודשי של ההוצאות לדיור. היציבות של הוצאה זו ראויה לציון. הקפיצה בסוף התקופה נזקפת למעבר דירה שבוצע בסוף שנת 2013. נציין כי ויתור על כבלים סייע בריסון הוצאות בסעיף חשבונות הדירה. לא הורגש לעולם צורך בכך, בייחוד בעידן בו הכל מצוי באינטרנט. הממוצע לכל התקופה 3489 ש"ח.
   
   


2. מזון - כל הוצאות בסופרים ובמכולות שהן בשוטף. לא כלולות כאן הוצאות על מסעדות והזמנה של אוכל (אלו בסעיף בילויים). קניות שבוצעו בסופרים שאינן מזון, יכללו כאן (סבון, שמפו, משחת שיניים ועוד). מאחר ומדובר בסעיף בעל שונות גבוהה מאוד, מוצג גרף של ממוצע נע של 6 חודשים. הממוצע לכל התקופה 993 ש"ח.
   
   


3. רכב - הוצאות אחזקה, ביטוחים, רישיון, דלק, חניות, כבישי אגרה. כאמור, סייעה כאן היכולת לחלוק רכב יחיד ולפעול בגמישות בחלוקה זו בכדי לא להידרש לרכוש רכב נוסף. הרכב היה ידני וחסכוני עקב כך בצריכת דלק. ריבוי יחסי של תקלות ותאונות הוביל בתקופה זו להוצאות גבוהות (ביחס לשנים הבאות). מאחר וחלק מההוצאות הוא במחזוריות שנתית (ביטוחים, רישיון), מוצג ממוצע נע של 12 חודשים. הממוצע לכל התקופה 1939 ש"ח.
   
   


4. בילויים - הוצאות על נופשים "קטנים" (טיולים, צימרים, מלונות בארץ), אירועים, מסעדות, הזמנת אוכל. לרוב ההוצאה הזו הדוקה, מבוקרת ויציבה. צוין קודם כי הדבר נבע מהיכולת להפיק הנאה גבוהה ביחס למחיר. ישנם "פיקים" שנובעים מריבוי שמחות בהן השתתפנו. היו נופשים בארץ שסובסדו עקב שירות הקבע בו הייתי באותה תקופה ואיפשרו "לחגוג בזול". מאחר ומדובר בסעיף בעל שונות גבוהה מאוד, מוצג גרף של ממוצע נע של 6 חודשים. הממוצע לכל התקופה 712 ש"ח.
   
   


5. שונות - בסעיף זה בעיקר הוצאות "מיוחדות" שלא נופלות בקטגוריות שוטפות. דוגמאות עיקריות - ריהוט, ציוד לבית, מחשבים, מתנות יומולדת (לקרובים). גם כאן, ישנה לרוב יציבות, פרט ל"פיקים" שנבעו, כפי שצוין קודם, מרכישות שבוצעו בקפידה בהתאם לצורך ממשי (מחשבים, ריהוט). דוגמא בולטת היא הוצאה גבוהה בסעיף זה בתחילת הדרך, אז נדרש לרכוש רהיטים וציוד לתחזוקת הבית. מבט מעמיק מגלה "פינוקים" פה ושם אך אלו לא איבדו שליטה בשום שלב. על כך יעיד גם ערך ממוצע של פחות מ-1000 ש"ח לחודש. מאחר ומדובר בסעיף בעל שונות גבוהה מאוד, מוצג גרף של ממוצע נע של 6 חודשים. הממוצע לכל התקופה 991 ש"ח.
   
   


6. השורה התחתונה - להלן גרף המציג את ההוצאה הכוללת השוטפת ב-3 השנים הראשונות (ממוצע נע 6 חודשים). הממוצע החודשי עמד על 8123 ש"ח.
   
   

מבלי להיכנס להכנסות באותה תקופה, ניתן לומר בבטחה, כי תקופה זו של 3 שנים של מגורים כזוג, לפני הרעש הגדול, בה ההוצאות עמדו על מעט יותר מ-8000 ש"ח בחודש, היוותה תקופת חיסכון משמעותי. ההוצאות הגדולות הגיעו אחרי ואכן ניתן לומר כי נוצלה היטב ההזדמנות לחסוך. במקביל, היפה בנשים גם ניצלה תקופה זו ללימודים. האם ניתן היה לחסוך יותר? אולי אפשר היה להישאר לגור עם ההורים, אך החופש קסם יותר מדי. היה ברור כי המעבר לגור יחד יתבצע ברגע הראשון שההכנסות יאפשרו זאת. גם כיום אנחנו לא מצטערים לרגע. חיסכון אינו חזות הכל.

הלאה

בסוף שנת 2013 עברו זיק והיפה בנשים דירה כפי שהשתקף בגרף הוצאות הדיור. למה זה נדרש? קומה 4 ללא מעלית אינה מהווה כל מכשול כשמדובר בזוג, אבל היא כן מכשול כשמדובר בשלושה. לקראת לידת ילדם הבכור ב-2014 הם החליטו פה אחד על הצורך לעבור לדירה גדולה יותר ונגישה יותר. על כך נדבר בפרק הבא שמה שיכתיב בו את הטון זה דור העתיד.

תובנות

אם להתבונן על 3 השנים ולנסות לזקק תובנות מההתנסות האישית, שעשויות לייעל התנהלות פיננסית, אלו הן יהיו:

1. התקופה שלפני הגעת הילדים היא הזדמנות להגשים מטרות שקשה להגשימן מאוחר יותר (כגון לימודים אקדמיים). זו גם הזדמנות לבנות חיסכון משמעותי. ההוצאות בתקופה זו נמוכות באופן יחסי והיכולת למקסם הכנסות מעבודה היא גבוהה (שעות נוספות / משמרות לא שגרתיות, למשל).


2. שימוש ברכב יחיד לזוג הוא אפשרי לדעתי. אחד השיקולים בבחירת מקום למגורים משותפים יכול להיות מקום שממנו רק אחד מבני הזוג תלוי ברכב בכדי להגיע למקום עבודה ואילו השני יכול להגיע ברגל או בתחבורה ציבורית. בעידן הנוכחי של התגברות עבודה מהבית משימה של תלות ברכב אחד היא אפילו פשוטה יותר. זה נכון שיש מצבים בהם זה מגביל. עם זאת, בהיותו של רכב הוצאה משמעותית ביותר, יכולת לחלוק ולהסתפק ברכב בודד מאפשרת לחסוך משמעותית יותר.


3. שימוש ברכב ידני וקטן חוסך המון בהוצאות תחזוקה ובצריכת דלק לאורך זמן. לא הרגשנו לעולם כי הדבר מכביד עלינו בצורה זו או אחרת.


4. ויתור על כבלים עשוי לחסוך כסף רב. אולי פעם היה מדובר בפגיעה באיכות חיים. לטעמי זה לא המצב היום כשיש הכל באינטרנט ומנוי נטפליקס עולה כ-40 ש"ח לחודש.


5. התאמת הדירה לצרכים (האמיתיים). זו אמירה מאוד כללית. מה שמתאים לזוג אחד לא מתאים לזוג אחר. מניסיוני, בטרם מגיחים ילדים לעולם, מגורים בדירה של 2 חדרים בקומה גבוהה בבניין ישן ללא מעלית עשויה להתאים לצרכים של זוג צעיר. על הדרך גם לחסוך המון כסף.


6. רכישת יכולת למצות בילויים בפנאי בעבור הוצאה קטנה עשויה להתברר כ-game changer בסעיף ההוצאות. לא בהכרח מדובר במשימה פשוטה, אבל עם מספיק מוטיבציה לחסוך, מגלים עולם נפלא ועשיר של הרפתקאות בלי שהיתרה בבנק מתכווצת. מנסיוננו, במבחן הזמן, זכורות לנו יותר דווקא החוויות שלא דרשו הוצאה גדולה.


7. בטרם ביצוע רכישה "חריגה" יש להעמידה במבחן הצורך. החריגות כאן היא במובן שלא מדובר בהוצאה של צריכה שוטפת רגילה, ולאו דווקא במובן של הוצאה גבוהה. יסייעו בכך שאלות כגון: מה הצורך שהרכישה משרתת והאם הוא חיוני בלי ספק בעתיד הקרוב? האם הרכישה באה מתוך צורך אמיתי או דחף לחדש? שיהיה ברור, לדעתי אין כל רע להתפנק מדי פעם סתם כך, אבל יש להיות מודעים כי הדבר כרוך בהוצאות שלא בהכרח מחויבות למציאות.


8. יש ערך בלהיערך לביצוע הוצאות גדולות באופן שוטף על ידי הקצאת חיסכון לשם כך. חתונה של הזוג זו לא הפתעה. גם החלפה מתקרבת של אוטו מקרטע. טיול לחו"ל אף הוא הוצאה גדולה שניתן להיערך אליה מראש. ייטב אם יוקצה חיסכון ייעודי לרכישות אלו ולא יווצר צורך להתמודד עם הוצאות שניתן היה לצפות מראש דרך פריסת תשלומים נושאי ריבית.