אחרי שבפוסט הפתיחה ציינתי את "מסע הפרישה המוקדמת" כאחד הנושאים של הבלוג, אני מתחיל סדרה של פוסטים המלווים ומתארים את מסע הפרישה המוקדמת האישי שלי. זה מסוג התכנים שבהם אתה יודע את מצבך נכון לנקודת הזמן הנוכחית, אך חסר לך מושג ברור לגביו בעתיד הקרוב-בינוני ובטוח לא לקראת סוף המסע. כמובן שיש לי תוכנית מפורטת למדי ותחזית, כי בלי שיהיה יעד לא ניתן להגיע אליו. תוכנית זו אין לי ספק שתעבור עידכונים ואדפטציות ככל שהמסע יתקדם.

יש משהו מאוד אגואיסטי ומנותק במסע הזה לפרישה המוקדמת, זה תהליך מאוד אישי גם בפן הטכני וגם בפן הרגשי. עם זאת, לא משנה כמה אתחפר בעצמי ובחלומותיי, לא אוכל לנתק את המרתון האינדיווידואלי הזה מהקיום שלי בתא המשפחתי. מאז שהוקמה משפחתנו הצעירה, בקצב הולך וגובר, היא הפכה להיות חלק בלתי ניתן לניתוק מהזהות שלי, תהליך שהואץ אף יותר משהגיחו עוללים לחלל העולם. זה לא מפתיע כשצרחות ב-3 לפנות בוקר, כאבי דריכה על אבני לגו בסלון, תכנוני יומולדת 5 שהיו ארוכים יותר מתכנון הבר מצווה שלי ותחושת האשמה על כל פעם שישבני נוגע בספה החליפו את מרתון Lost בלפטופ, סבב פאבים באישון לילה ובנאלי ככל שזה ישמע - זמן עם עצמך. הסימביוזה בין הקיום הפיזי להיותך חלק ממשפחה היא מושלמת, כך לפחות במקרה שלי. אני לא נעלב, כשקוראים לי "אבא של ..." כי באיזשהו מקום זה מי שנהייתי בעיני עצמי. לא בכדי, בכל פעם שאני נדרש להגדיר את עצמי, מה שקופץ כמו מלוע של תותח ובטבעיות מחרידה זה היותי איש משפחה.

אם כך, למרות שחשבתי שאצלול ישר לתיאור מסע הפרישה המוקדמת שלי, הגעתי במהרה לתובנה שלא ניתן לעשות זאת בלי לספר במקביל גם את סיפורה הכלכלי של משפחה אחת, המשפחה שלי. סיפור זה יהיה קו עלילה נוסף בבלוג זה ואתחיל לגולל אותו כעת. אחרי הכל, הטרנספורמציה שעברתי מרגע החתונה היא כה קיצונית וקריטית להבנת ההקשר, כך שהסיפור האישי לא יהיה שלם אם יושמטו ממנו פרטים אודות הקן המשפחתי שלי.

זהו מעשה בזיק והיפה בנשים ושני גוזלים. לפני שהיו בכלל גוזלים או מחשבה לגביהם, לפחות מהצד שלי, נפגשו זיק והיפה בנשים לפני 13 שנה לערך. בתחילת הדרך, בדומה לזוגות רבים, הם היו עסוקים בתענוגות החיים רוויים בכמויות אלכוהול רבות. עבור זיק זה סיפור על אהבת אמת שנרקמה מהר מאוד, עוד לפני שנאלצו השניים לצלול לפרטים טכניים לגבי מקום מגורים, חשבונות בנק, מטלות בית ואופן חלוקת השימוש באוטו. בחלוף הזמן מששקעו הקונפטי והגוף הטהר לפחות זמנית מהוויסקי, הבינו שבעוד הם אוהבים אחד את השניה אהבת אמת, הם גם לא תמיד רואים עין בעין סוגיות שונות ובראשן אלו הכלכליות. לפתע, התגלעו מחלוקות סביב שאלות כגון: האם זה קריטי לקנות מיקרוגל טרם הכניסה לדירה השכורה הראשונה שלהם? האם בכלל צריך לתכנן תקציב כשטסים לחו"ל? האם לקרובת משפחת דרגה 4 מגיעה מתנת יומולדת? האם זה נכון להוציא 2 שקלים יותר על טונה שהיא טעימה יותר אך בעלת ערכים תזונתיים הזהים לזו הזולה יותר? האם רכב שני זה צורך בסיסי או מותרות? האם החיסכון הנגזר ממגורים בבניין בלי מעלית מצדיק הסבל הכרוך בכך? היו עוד שאלות רבות. בשלב זה לא אחשוף באיזה צד הייתי בכל סוגיה. אשאיר זאת לפוסטים עתידיים גם כי זה לא רלוונטי כרגע, גם כי אתם אולי יכולים להמר וגם כי לא היה צד שהוא צודק. מה שמשנה הוא שהיתה ועדיין נוכחת ראיה שונה מאוד וזה מה שאקטואלי לקונטקסט הנוכחי.

כך נולד הרעיון ליצור מבנה כלכלי די סבוך שתיכף אפרט לגביו, שלימים התברר ככזה שמתאים כמו כפפה לזוגיות שלנו. בדיעבד גם התברר שהתנהלות זו משרתת את רעיון הפרישה המוקדמת לכשהגיח לעולם. פרישה זה משהו שכלל לא חשבתי עליו לפני 13 שנה, אך הוא מצליח להתקיים כנגזרת לאוטונומיה הכלכלית שכל אחד מקבל במבנה המוצע. הרעיון, שעלה במהלך טיול בנמל תל אביב, היה לתחזק 3 חשבונות חשבון עובר ושב. שניים מהחשבונות יירשמו באופן אישי על שם כל אחד מבני הזוג, ואילו באחד נוסף נהיה שותפים לחשבון. זה הרגיש לי די מסורבל בזמנו ולא יעיל בהיבט עמלות, שכן זה מאלץ התמקחות לשמירה על דמי ניהול נמוכים בכל חשבון. היתרון שראינו הוא שההפרדה מאפשרת לקיים במקביל 3 עולמות - אלה האישיים וזה המשותף, כאשר פיצול החשבונות משקף ומשרת את הקונספט הזה.

כך זה מתנהל: הכנסות של כל אחד מבני הזוג מופקדות לחשבונו הפרטי. כל בן זוג מפריש, מחשבונו הפרטי, סכום לטובת החשבון המשותף. גובהו של סכום זה הוא בשיטת "הפרש כפי יכולתך" ובהתאם לשיקול דעתו של בן הזוג. הסכומים לא זהים, לא קבועים וגמישים לאורך השנים. הרווח שמתאפשר הודות לשיטה זו הוא שכל אחד מבני הזוג חופשי לצרוך למטרות אישיות מחשבונו בלי להתמודד עם חוסר הנוחות שבלהצדיק את הלגיטימיות של ההוצאה מול בן הזוג השני. ההוצאות המשותפות נצרכות מהחשבון המשותף, ותחת הגדרה זו נופלות רוב ההוצאות. בשיטה זו שומרים על אינטרסים זוגיים וגם על מקומו האינדיווידואלי של הפרט בקשר.

בתרשים הבא רואים באופן סכמטי את המערכת, נקודות הממשק בין החשבונות ודוגמאות להוצאות מכל חשבון. חשוב לציין שההוצאות הן להמחשה בלבד של מה נחשב הוצאה מכל סוג. פוסטים עתידיים יוקדשו לפירוט התקציב האישי והמשותף.

לא בכדי בית המשפט מתעלם מהפרדות כאלה שלכאורה נראות "מלאכותיות", בטענה שיש רק תא משפחתי אחד. זה ברור לנו לחלוטין שאין, לא יכולה ולא צריכה להיות הפרדה מוחלטת. כל חשבון תלוי בחשבון אחר בחבל הטבור ואם יש מצוקה בחשבון מסויים, זה משליך באופן ישיר ומיידי על יתר החשבונות בתגובת שרשרת. ההפרדה כן באה לצמצם נקודות חיכוך הנובעים מהבדלי השקפות ולאפשר קיום שהוא גם ביחד וגם לחוד. כך חלפו השנים, ועל אף משברונים, מהמורות ושינויים שחווינו, דווקא ההתנהלות הזו שרדה. הדרך הזו שרדה בייחוד כי היא היתה כלי לקיום זוגיות ולא מטרה. אחת הסיבות להצלחה היתה שפרט להפרדה בין החשבונות, שום דבר אינו קשיח. כל אחד מעביר כפי יכולתו ומקבל כפי צרכיו. פרדוקס מעניין שבו התא משפחתי הוא מערכת סוציאליסטית כלפי פנים וקפיטליסטית כלפי חוץ. במידה וסכום ההפרשות לא מספיק לכיסוי ההוצאות המשותפות, מתקיים דיון קצר ובו מסכימים באופן די מיידי על הצורך לעדכן את גובה ההפרשות, שוב בלי לנקוב בסכומים מדויקים. זה פשוט הסתדר מעצמו עד עכשיו. במקרים של מצוקת הכנסות של אחד מבני הזוג, השני מחפה. אחים לנשק. כל זה היה מובן מרגע תחילת הקשר ולאורך כל הדרך.

כמובן שהתנהלות זו מתאימה לנו ולא בהכרח תתאים לזוגיות המיוחדת של אחת ואחד, או אחד ואחד או אחת ואחת. אבל כן, לדעתי, חשוב למצוא את הדרך שהזוגיות תתנהל בלי מכשולים הנובעים מאי הסכמות פיננסיות. כל זוג טוב יהיה אם ימצא את הנוסחה שעובדת עבורו.

פוסט זה מוקדש למשפחה שבלעדיה אין משמעות לקיום שלי ושום פרישה מוקדמת לא שווה בלעדיה.