"כסף לא יפריד בינינו" - סיכום 2020 בבית משפחת הולילנד

שנת 2020 נפתחה כמו כל שנה אחרת. ינואר הוקדש לחגיגות הולדתו של ג', בני הבכור, ולאחריו פברואר עבר בצורה סתמית וחלקה ללא זכרונות מיוחדים. סה"כ חודשיים על מי מנוחות.

ברקע התנהלו תיכנונים לקראת שינוי גדול שתוכנן בקיץ של אותה שנה. אחרי 5 שנים של מגורים בצפון בדיור אפרפר שניתן לכנותו "שכונת שינה", הבנו שהגיעה העת לעבור למקום מתאים למשפחות עם מסגרות חינוך מעולות, פארקים ומרכז מסחרי, נוחות שמעולם לא חווינו קודם. פשוט הגיע רגע שכבר לא היתה היכולת לספק את כל צרכיהם של ילדינו ע"י הסעות והפנמנו שהתפשרות על דיור תפגע פגיעה גם בהם וגם בנו. בשלב מסוים, בהיבט עלות תועלת זה הפך להיות כדאי לבצע שינוי שכזה ולא היה מעשי להתמיד במגורים ב"שכונת שינה". לשיטתנו, דווקא העליה באיכות השכונה עשויה להוביל לחיסכון בסעיפים אחרים ואף להתקזז מהם. זמן ודלק שנחסכים בשינוי מעין זה הם מהותיים גם כלכלית וגם רגשית.

על כן, החלטנו לבצע שינוי משמעותי בחיינו ולנוע דרומה לעיר רחובות. העיתוי לשינוי היה סיום לימודי הדוקטורט שלי שלשמם עברנו מלכתחילה לחיפה. שיקול נוסף לבצע את השינוי דווקא בתזמון זה ולא שנה לפני או אחרי, היה מעברו של בני ג' לבית ספר יסודי, מתוך חשיבה על צמצום שינויים עבורו. אם גם ככה נכפה עליו שינוי מסגרת, אין סיבה לא לסנכרן עם שינוי זה את מעבר העיר שאנחנו חפצים לבצע בלאו הכי.

שינוי, כמו כל שינוי, מצריך לא מעט תכנון וטרטורים אך לא התרגשנו יתר על המידה. היינו ערוכים למבצע חד ומדויק של מכירת הדירה בחיפה, איתור שכירות מתאימה בעיר רחובות, רישום למסגרות ומציאת עבודות עבורי וליפה בנשים.

הנגיף מעצב מחדש את שיגרת היומיום

אם יש משהו שלמדתי בחיים זה שאם אתה מחפש הפתעות וטלטלות אז תכנן משהו לפרטי פרטים. ככל שתתכנן יותר כך הסטירה שתקבל תהיה חזקה יותר.

במרץ, כידוע, פקד אותנו ברבור שחור שטרף את הקלפים בכל העולם וגם על בית משפחת הולילנד הוא לא פסח.

באורח פלא ההסתגלות למציאות הנגיף היתה עבורנו פשוטה ואף הביאה ברכה למשפחה.

היפה בנשים ואני עברנו הסבה מוצלחת לעבודה מהבית כל אחד בתחומו. באופן זה הפרנסה לא רק של נפגעה אלא אפילו התייעלה עקב היכולת לעבוד יותר במקום להטרטר בפקקים. גם הצורך לבצע חלוקה של ימי מחלת ילד נחסך מאיתנו במציאות החדשה.

הזמן המשפחתי פרח אם כי לעיתים בדרך הזויה למדי. ההתמודדות הזו עם אילוצים שלא תלויים בנו כגון היעדר פעילויות חוץ דחקה אותנו אל מגוון פעילויות ביתיות שנהננו במיוחד לעשות יחד - שעת התעמלות יומית מול היוטיוב, ריצת 2 ק"מ בתוך הבית, בישול (התמקצענו בעיקר בפיצות), אוריגמי, הקמת אוהל במרפסת ומגורים בו, פעילויות יצירה, שמיעת מוזיקה, חידונים ועוד. כן כן, לפעמים הרעיונות נגמרים ונותרים תקועים במסך פה ושם.

לא עלינו, ילדים שפוגשים שעמום מתחילים לפתח את הדימיון שלהם ולהמציא משחקים ופעילויות שהם לא חלמו עליהן בשיגרה. אחת התובנות החשובות שיצאתי איתן משנה זו - "אם ברצונך לדחוף את ילדך ליצירתיות, כפה עליו שעמום".

היכולת שלנו לחסוך השתפרה פלאים במהלך הסגרים ממגוון סיבות: ייתור השימוש ברכב, חיסכון תשלום למסגרות חינוך (בייחוד זו הפרטית), היעדר פעילויות חוץ, התמקדות בבישול ביתי על פני הזמנת אוכל מבחוץ. כל אלו יתורגמו למספרים בהמשך הפוסט.

ביומיום הקושי העיקרי היה למצוא תעסוקה לילדים במקביל לעבודה המאומצת מהבית. כשלפתע אתה הופך להיות למחנך, מורה להתעמלות, מורה ליצירה, מפעיל שנדרש לספק פעילויות מקוריות ומעניינות, מטפל רגשי וכל זאת תחת מטח של טלפונים, פגישות zoom וכתיבת קוד, השפיות נפגעת. אתגר לא פשוט אך הוא צלח הודות לשמירה על מסגרת מסודרת ככל הניתן (כמובן שהיו המון חריגות), תאום ציפיות מול הילדים וחלוקת נטל עם היפה בנשים.

שינוי השיגרה חידד אצלנו הרבה תובנות שאימצנו גם לאחר "הפתיחה המחודשת"

1. היתה עבורי זו הזדמנות לחוות על רטוב את מציאות הפרישה שאליה אני שואף - לקום מתי שמתחשק לי, לצאת לספורט מתי שבא לי ולעבוד בזמנים הנוחים לי. כמובן שבפרישה יהיה הבדל מהותי בדמות חוסר ההכרח לעבוד כלל והעצימות הנמוכה יותר, אבל עדיין אני מוצא לא מעט קווי דימיון. כלומר, היתה זו הזדמנות מצוינת לאושש עבור עצמי את נכונות מהלך הפרישה עבור טיפוס שכמוני שלא חובב מסגרות נוקשות.


2. הפגשת ילד עם שעמום זו אחת הדרכים הטובות ביותר לפתח בו יצירתיות ופעלתנות.


3. למרות שבשיגרה רבות מהדרכים שהובילו לחיסכון במהלך הסגרים אינן אפשריות, כן הצלחנו לסגל חלק מההתייעלות גם בתקופה שאחרי: יכולת לבשל, יכולת ליצור פעילויות ביתיות מגוונות, ביצוע פעולות רבות מרחוק דרך שימוש עיקש בטלפון ומיילים תוך חיסכון בזמן וללא שימוש ברכב.

לא נכנעים לכאוס ומוציאים לפועל מעבר דירה בלתי סביר

כשנראה שכל העולם שהכרת עומד להיות מוחלף כליל בבונקרים תת קרקעיים המתקשרים ביניהם דרך zoom, צלפים ברחובות שאומנו לחסל את עלו שעלו על פני השטח ללא אישור וויתור על מזון טרי לטובת מלאים של עדשים, תירס וקופסאות שימורים, מתחיל לצוץ ספק סביר שהתוכנית השאפתנית למעבר המורכב של הקיץ תגנז.

אני מאמין במרפי אבל זה כבר היה מוגזם. סגר הולך ומתהדק דווקא ברגעי המפתח של השנה שבה היה עלינו לבצע: מכירת דירה, איתור דירה למגורים בשכירות בעיר המרוחקת 120 ק"מ מנקודת המוצא, רישום ילדים למסגרות בעיר החדשה, חיפושי עבודה, השלמת לימודי דוקטורט.

החלטנו שהולכים על זה ו"תמות נפשינו עם פלישתים"

היה זה ניתוח כירורגי מהסוג הבלתי סביר והמדויק ביותר. לכל משימה בוצעה היערכות והיא הוצאה לפועל ב-One-shot בין הסגרים, בין הטיפות, ללא מקום לטעויות.

יום בודד הוקצה לביצוע נסיעה מחיפה לרחובות וסיור בכ-15 דירות פוטנציאלות לשכירות. בסיומו של היום בוצעה חתימת החוזה אחר מרתון מיילים וטלפונים עם בעלי הדירה ששכנו באותה עת במדינה מרוחקת.

שתי נסיעות בוצעו לטובת איתור עבודה סמוך לאזור המגורים החדש - אחת לטובת ראיון ושניה לטובת חתימה על חוזה העסקה.

לאחר שעברנו, נדרש היה להשלים את פעולת מכירת הדירה בחיפה. כל החלפת הידיים, לרבות קריאת מונים, חתימת חוזה, העברת בעלות בוצעה ביום אחד של נסיעה מרחובות לחיפה. בין לבין, כל פעולה מיני רבות הדרושות למכירת דירה בוצעה במיילים וטלפונים.

ברקע עשרות טלפונים ומיילים לטובת סגירת מסגרות חינוך, העברת חשבונות בדירה הנעזבת ובדירה המתקבלת, סגירת כל בירוקרטיית הדוקטורט.

איך עוברים מדירה בבעלות לשכירות?

אם להניח בצד את כל פסטיבל הסגרים והמצוקות הטכניות, השינוי התפיסתי המהותי ביותר היה ללא ספק מכירת דירת מגורים ומעבר לשכירות.

היו לכך מספר סיבות.

ראשית, הדירה שהיתה לנו בבעלות ממוקמת בחיפה באזור לא נחשק ולא מרכזי במיוחד. עזיבתה היתה טבעית ביותר כפי שציינתי קודם. דירה זו נפלה ללא ספק תחת קטגוריה של "דירה בתשואה גבוהה", כלכלית ביותר, אבל היא היתה המחשה מדהימה לאופן שבו תשואה באה במקביל לסיכון. במקרה של דירה זו, הסיכון התבטא בקהל שוכרים פוטנציאלי לא מלבב במיוחד, מיקום באזור בעייתי. כלומר הבנו ש"כלכלי" במקרה של דירה גורר פעמים רבות מציאות מוחשית מאוד שאינך רוצה להיות חלק ממנה. בטוח לא לגור בה.

שנית, לעבור לשכירות זו בחירה שניתן לראות בה יתרונות רבים שרק עליהם ניתן לכתוב 10 פוסטים. השכירות היא גמישה וניתן להתאימה לצרכים המשתנים כהרף עין של משפחה, ללא צורך להתמודד עם הקשיים והמיסים הכרוכים במכירת דירה ורכישת דירה חדשה. כאשר הדירה שרוצים לגור בה היא יקרה יחסית, כמו זו שעברנו לגור בה, יש בכך ערך כלכלי לא מבוטל. אם רוכשים דירה דומה בעלות של 2 מש"ח וחוסכים לעצמנו שכירות של 4300 ש"ח, בעצם מקבלים תשואה של 2.15% על הכסף. מאחר והשקעה בשוק ההון, צפויה להניב תשואה גבוהה יותר מ-2.15%, העדפנו, כלכלית, להשקיע את הכסף באפיק רווחי יותר ולא "לקבור את הכסף בקירות". הערה: במידה ונוטלים משכנתא ברכישת הדירה ניתן לשפר את התשואה הפנימית, אבל המטרה כאן רק להעביר את הרעיון בצורה גסה.

כלומר, הדירה הנעזבת לימדה אותנו ש"דירה כלכלית היא כזו שלא תרצה לגור בה" והדירה שנכנסנו אליה לימדה אותנו ש"דירה שתרצה לגור בה היא לא כלכלית לרכישה".

באשר לאפשרות להשכיר את הדירה בחיפה יש לציין שהיא נגנזה די מהר מאחר והבנו שהשכרתה תהיה כרוכה, בסבירות גבוהה, בכאב ראש והתעסקות בלתי פוסקת, בטוח לא תיפול תחת ההגדרה של "הכנסה פסיבית".

מה שהפיל את הפור למכירת הדירה היה שבאותה עת כבר צברתי כבר מספיק ביטחון בשיטת ההשקעה הפסיבית בשוק ההון ככזו שמגלמת באופן הקרוב ביותר את אידאל ההשקעה הפסיבית, מבחינתי לפחות. תיק פסיבי שנתפר בקפידה לתאוות הסיכון שלנו, קיבל אל חיקו את כל הסכום שנותר מהמכירה (בניכוי משכנתא) של כ-800,000 ש"ח. כך הוקם לו ייצור דיגיטלי חף מרטיבויות, הפסקות חשמל, שוכרים ויתר שמחות.

תיק ההשקעות עובר טלטלות

עבור תיק ההשקעות הפרטי הנבנה לטובת הפרישה המוקדמת היתה זו שנה מאתגרת כמו גם לכל יתר תיקי ההשקעות הפסיביים. התיק השיג בשנת 2020 תשואה של 5.91%. בשיאו של המשבר התיק צלל ב-13% ביחס לשיא הקודם, דבר שלא הדיר שניית שינה מעיניי. המשבר החד והקצר הוכיח לי שאני באמת מסוגל להתמודד עם משברים, שכן לא היה אף רגע בו הזעתי או נלחצתי. התבוננתי באדישות מסוימת על המסכים בימים האדומים מתוך תקווה שהמגמה האדומה תימשך בכדי שאוכל לרכוש סחורה זולה יותר במועד הרכישות החודשי שלי.

הוצאות בשנת 2020

סטיית התקן של ההוצאות בשנה זו היא עצומה גם עקב משבר הקורונה שהוביל לזינוק בחלק מהקטגוריות (מזון, חשבונות) ולפיחות בקטגוריות אחרות (רכב, ילדים) וגם עקב מעבר לאזור יקר יותר בחודש אוגוסט שהוביל לעליה בסעיף הדיור.

דיור לרבות חשבונות ארנונה, מים וחשמל
כמו ברוב משקי הבית בישראל, גם בבית משפחת הולילנד זו היתה ההוצאה העיקרית ועמדה על 5577 ש"ח בממוצע.

הוצאה זו ספגה עליה במחצית השנה הראשונה עקב הסגר הביתי ושימוש גבוה בחשמל ומים. הקפיצה העקרונית קרתה בסוף השנה עם המעבר לשכירות יקרה יותר (ביחס לעלות השכירות של הדירה הקודמת לו גרנו בה בשכירות). ב-7 החודשים הראשונים (מגורים באזור זול) העלות הממוצעת היתה 4712 ש"ח ואילו ב-5 האחרונים (מגורים באזור יקר) העלות הממוצעת זינקה ל-6393 ש"ח בממוצע.

עליה זו בהוצאה שווה עבורנו כל אגורה ואני רואה במעבר הזה שינוי חיובי מאוד.

חיסכון אינו חזות הכל. הגענו לנקודה בחיים שבה החלטנו לחתום את שלב החיסכון המוגבר שהתאפיין במגורים בסביבה לא זוהרת שדרשה מאיתנו נסיעות ברכב לכל שירות שנדרשנו, לכל קניה, למסגרות חינוך ולפארקים.

עליה זו ברמת המגורים מתאימה לשלב שלנו בחיים שבו איננו רוצים להיתלות בנסיעה ברכב לכל קניה, לבילוי אחה"צ ולחינוך. עברנו לאזור שבו בעבור כספנו אנו מקבלים ביטחון אישי מוגבר, שירותים קהילתיים מגוונים לרבות מסגרות חינוך מעולות, מתנ"ס וספריה, מרכז מסחרי במרחק הליכה שיש בו הכל, פארקים רחבים. הילדים גדלו והם זקוקים לסביבה איכותית בהרבה שבה כל צרכיהם נמצאים במרחק הליכה. התייקרות בסעיף זה מגלמת גם הוזלה בהוצאה על רכב למרות שקשה מאוד לשקלל זאת.

מזון
סעיף המזון שמר על יציבות ביחס למה שהורגלנו בשנים קודמות ועמד על 3047 ש"ח בממוצע. על פניו המצב לא צריך היה להשתנות עקב שמירה על הרכב משפחתי זהה, אבל הנגיף שנעל אותנו בבית לתקופות ארוכות איים להקפיץ סעיף זה מעלה. זה לא קרה בייחוד עקב התעקשותינו על מזון מבושל במשך רוב השבוע עם מיעוט יחסי של הזמנת אוכל מבחוץ (קרה אבל לא מעבר למה שהתרגלנו בטרם הסגרים).

רכב
סעיף זה חווה באופן טבעי פיחות דרמטי עקב שיגרת העבודה מהבית וסגירת מסגרות החינוך במשך תקופות ארוכות במהלך השנה. גם מיעוט בילויי חוץ שנכפה על כולם במהלך מרבית השנה הוביל להפחתת הנסיעות ברכב בשיעור דרמטי עד כדי הדממת מנוע מלאה בחלקים מסוימים של השנה. ההוצאה על רכב הסתכמה בשנת 2020 בממוצע חודשי של 1143 ש"ח, כ-400 ש"ח פחות ממה שהתרגלנו קודם לכן.

ילדים
סעיף זה כואב באופן מיוחד למשפחות צעירות ולנו בכללותן. סגירת המסגרות באפריל הובילה לחיסכון מהותי ביותר עבורנו, בייחוד עקב הישארתו בבית של א' שהיה באותה תקופה משויך למסגרת פרטית שעלותה 2650 ש"ח בחודש. גם כשהמסגרות שבו לפעילות החלטנו להשאיר אותו בבית עד לחודש אוגוסט, כולל, עקב המשך עבודתי מהבית. בחודש ספטמבר שיבצנו את שני הילדים במסגרות חדשות ברחובות אבל הסגרים הנשנים השכם וערב והמשיכו לחתוך עבורנו בהוצאה זו. בסיכום השנתי, ההוצאה הממוצעת בסעיף "ילדים" עמדה על 2623 ש"ח, פחות בכ-1400 ש"ח ביחס למה שהתרגלנו קודם.

תרופות
בשנה זו התחלתי לעקוב אחר סעיף התרופות והפארם. ממוצע של קטגוריה זו עמד עך 258 ש"ח.

בילוים
יותר מדי לא היו כאלה במהלך השנה והם הסתכמו בעיקר בהזמנת אוכל מבחוץ שאנו משייכים לקטגוריית "בילוי". הממוצע השנתי עמד על 365 ש"ח בחודש, הפחתה קלה ביחס לשנים קודמות.

שונות
סעיף זה כולל מגוון הוצאות שאינן שוטפות כגון מוצרי חשמל לבית, ריהוט וגם מתנות לימי הולדת לקרובים וחברים. דווקא בסעיף זה נכפו עלינו החלפות יקרות יחסית של ספה, מכונת כביסה, רכישת מיטת נוער ושולחן כתיבה. הממוצע השנתי עמד על 1026 ש"ח, עליה של כ-500 ש"ח ביחס לתקופה אשתקד. באופן צפוי סעיף השונות או הבלת"מים, כפי שניתן לכנותו, אינו שומר על יציבות מעצם הגדרתו.

בשורה התחתונה
לסיכום, הוצאנו בשנה זו בממוצע 14040 ש"ח בחודש, ירידה של כ-350 ש"ח בחודש ביחס למה שהתרגלנו לפני כן. לטוב ולרע, שנה זו לא תחזור. היא הביאה עלינו נגיף שעשה שמות באנושות והשאיר אותנו כלואים בביתנו. להיות כלואים לאורך זמן זה נורא וזה נוגד את הנפש החופשית שבנו. עם זאת, מהזווית של משפחת הולילנד, אוכל להעיד שהשנה הזו לימדה אותנו המון על מה חשוב לנו באמת ומה גורם לנו אושר. באופן שאותי אישית לא הפתיע כל אלו לא קשורים לכסף. אם רק רוצים ניתן להפיק הרבה יותר ממעט אם רק מחפשים את הדרך לעשות זאת ועל הדרך לזכות בחוויות שנחרטות בלב לנצח. הבנו שלמשפחה יש כוח בל יאמן לצלוח משברים אם עובדים כיחידה אחת מגובשת.