הפרדת עיקר מטפל היא יכולת שמסייעת בצליחת משימות מורכבות על הצד הטוב ביותר. בתהליך של בניית תיק השקעות פסיבי, בלי כל צל של ספק, קביעת רמת הסיכון באופן המתאים למשקיע היא ההחלטה החשובה ביותר, הרגישה ביותר, האינדיווידואלית ביותר והמורכבת ביותר.

לא אחת שומעים בהקשר של תיק השקעות שאלות כגון: באיזה בית השקעות להשקיע? האם לבחור בקרן מנוטרלת מט"ח? האם לבחור בנייר בדמי ניהול של 0.07% או 0.1%? כבודן של השאלות הללו במקומן מונח אבל הן משניות במידת השפעתן על הצלחת ההשקעה ביחס לקביעת רמת הסיכון.

סוגיית קביעת הסיכון בתיק השקעות היא כל כך חשובה שרק ללהסביר מדוע היא כה חשובה מגיע פוסט מיוחד, עוד בטרם ניגשים לשיטת הפיתרון.

פוסט זה ידון בשאלות מהו סיכון, למה קביעתו זו בכלל סוגיה לא טריוויאלית וחשובה כל כך.

מהו סיכון?

"סיכון" הוא לא מאפיין יחודי לתיקי השקעות אלא הוא נוכח בכל השקעה באשר היא. חובה להפנים שסיכון בהשקעות הוא לא חיפוש אחר ריגוש וגם לא פגם בייצור של מכשיר ההשקעה, אלא זהו מרכיב הכרחי הדרוש לקבלת תשואה. לא תיתכן השקעה נטולת סיכונים. אם ההשקעה מוצגת כחסרת סיכון, זו תרמית.

תשואה היא בעצם פיצוי או תגמול על הנכונות לסכן את כספנו. תשואה גבוהה יותר כרוכה בסיכון רב יותר; זו משוואה שלא ניתן לערעור.

מבלי שהרווח האפשרי שלנו יתלה מעל מרבץ תנינים טורפים אין מה להתפלל להשגתו, להכנסה פסיבית או לחופש כלכלי. ככל שאפיק ההשקעה מסוכן יותר פוטנציאל התשואה שלו לאורך זמן גבוה יותר. שק רווח גדול יותר ישבור בסיכוי גבוה יותר את הענף ויפול ארצה לחדוותם של התנינים הרעבים.

בדוגמא הבאה שני תיקי השקעות המציגים קשר בין תשואה לסיכון. העקום הכחול מתאים להשקעה 100% מנייתית, העקום האדום מציג תיק פשוט עם חלוקה ל-50% מניות ו-50% קרן מחקה אג"ח שקלי בינוני. באופן ויזואלי רואים שההשקעה המנייתית מספקת תשואה גבוהה בהרבה אך גם מלווה בתנודות חזקות. ההשקעה שכוללת גם אג"ח מפגינה מסע חלק בהרבה אך גם תשואה נמוכה יותר. מאפיינים אלו משתקפים גם באופן מספרי בתשואה: 11.24% אל מול 7.77% וגם בסטיית התקן (מדד לסיכון): 16.82% אל מול 8.43%. לחצו לשיחזור הסימולציה, שחקו עם יחסי מניות-אג"ח העלו והורידו אחוזי מניות בתיק בכדי לשנות סיכון ובהתאם להשפיע על התשואה.

פנים רבות לסיכון. סיכון יכול להתבטא בחיתוך זמני ועמוק בשווי של ההשקעה, כפי שקרה במשבר הקורונה. סיכון יכול להיות להתבטא בירידה מתמשכת בשווי ההשקעה ושיקום לאחר שנים, כפי שחווה מי שהשקיע במדד S&P500 בשנת 2000 טרם משבר הדוט קום וראה את השקעתו חוזרת אחרי 7 שנים ואז מתרסקת שוב עם משבר הסאב פריים ושבה לגבהים של שנת 2000 רק בשנת 2013, 13 שנים אחרי. סיכון גם יכול להתבטא בתיקונים מינוריים של 5% בשבוע שיעלמו כלעומת שבאו.

13 השנים המתסכלות של משקיעי מדד ה-S&P 500, קרדיט: finance.yahoo.com

מאחר והדיון הנוכחי הוא סביב השקעה פסיבית ומפוזרת במדדים בשוק ההון, הנחת העבודה היא שתוחלת התשואה היא חיובית, אבל היא חיובית רק לאורך זמן רב. בטווח קצר ואף הבינוני יש להיות ערוכים ששווי ההשקעה במדדי מניות עלול להיחתך. אובדן מוחלט של ההון הוא לא סביר, אם פועלים לפי המתודולוגיה המוצגת בבלוג זה, אבל יש לקחת בחשבון תקופות של שוטטות במדבר.

אם יש משהו שחובה להבין לגבי סיכון זה שהוא מעניש את השאננים. הסכנה עורבת לה מאחורי הזיכרון הקולקטיבי הקצר ומתממשת כשלא מצפים לה. בתקופות של עליה מתמשכת יש נטיה לשכוח מהסיכונים ולהתייחס להשקעה במדדי מניות כ"השקעה בטוחה" ולפתח ביטחון מופרז ותחושת חוסר שבירות מדומה.

הסיכון לובש בגדי חג ויוצא לצוד קורבנות בתקופות של אופוריה כשמתייחסים למניות כמרכיבים סולידיים בתיק שמורכב מקריפטו.

איך מכומת סיכון בתיק השקעות?

יש מספר גישות להתייחס לשאלה זו ואני מעדיף לסגל את הפשוטה מכולן שיש מאחוריה לא מעט היגיון.

ראשית, יש להזכיר מונח מפתח שנקרא "הקצאת הנכסים". זהו שם מפוצץ לנתח באחוזים מהתיק שתופס כל סוג של נכס (למשל מניות, אגרות חוב, סחורות, נדל"ן ומזומן). רמת הסיכון של תיק השקעות היא תולדה ישירה של בחירה זו.

בכדי לאפיין את מידת הסיכון של תיק השקעות נתחיל מההנחה שאחזקת מניות לזמן אינסופי תשיא את התשואה הטובה ביותר, זאת על סמך נתוני עבר. אין עוד השקעה בשוק ההון שהניבה לאורך זמן כה רב תשואה ממוצעת כה עקבית ובשיעורים שהניבו מדדי מניות מפוזרים גלובאלית.

יש בכך לומר, מניות הן כוח הצמיחה של התיק שהתשואה שלו תהיה מושפעת מהן ככוח מוביל. כל מרכיב נוסף בתיק ישמש להפחתת הסיכון תוך ויתור פוטנציאלי על התשואה.

אלה שרואים בנכסים אחרים כגון קריפטו את מנוע הצמיחה של התיק בטח לא יסכימו עם הנאמר כאן אבל בכדי להתקדם עם המתכון שאני מנסה להעביר, יש לקבל את ההנחות.

לפתע יגיחו מצדדי תיק "כל העונות" (החביב עלי מאוד) ו"הארי בראון", ויאמרו שיש לחשב את שיעור הסיכון לפי סך הנכסים המסוכנים בתיק. איני מסכים.

זה שבתיק "הארי בראון" יש 25% מניות, 25% אג"ח ארוך ו-25% זהב, לא אומר שהנתח המסוכן בתיק הוא 75% ולא הופכים אותו למסוכן יותר מתיק של 70% מניות. הסיבה לכך טמונה בעובדה שעצם שילובם של נכסים אלימים אך בעלי קורלציה נמוכה למניות כגון אג"ח ארוך וזהב באה בשביל להפחית סיכון (ובהתאם גם תשואה). לעולם לא נצפה מתיק כזה לתשואה שדומה לתשואה מתיק 75% מניות. לראיה התשואה של התיק וגם הסיכון שלו לאורך השנים דומים יותר לתיק של 25% מניות ו-75% אג"ח קצר (תיק שאין עוררין שרמת הסיכון בו היא 25%). באופן דומה גם תיק "כל העונות" הציג פרמטרי סיכון כגון סטיית תקן וצניחה מירבית משיא לשפל שאופיינים לתיק של 30% מניות ו-70% אג"ח קצר.

אם כך, נסכים לטובת הפשטות והדיון כי מידת הסיכון בתיק השקעות היא פועל יוצא של החלק שלו שחשוף למניות.

אם מניות יספקו את התשואה הגבוהה ביותר, מאיפה נובעת ההתלבטות?

השקעה ב-100% מניות תיתן את התשואה הגבוהה ביותר תחת שתי הנחות:

1. האופק של המשקיע הוא אינסופי, אין כל סיכוי שהכסף ידרש בטווח הקצר.


2. המשקיע הוא רובוט נטול רגשות שמתוכנת להחזיק בהשקעה ללא קשר לביצועים בכל רגע נתון.

הרשת עמוסה בגיבורי 100% מניות ויש בהם אינפלציה דווקא בעת של גאות בשווקי המניות (כמו זו). אלו משוכנעים שהם נטולי רגשות. האופק? הם נוטים להתעלם ממנו או לא לייחס לו חשיבות. הרי בתקופה של עליות של 15% בכל שנה, ניתן להניח כי כך יהיה גם בעתיד ואם הכסף נדרש לרכישת דירה בעוד 3 שנים, פשוט יש להשקיע את ההון במניות ולראות בעוד 3 שנים 52% יותר.

זו כמובן טעות חמורה שמזניחה לחלוטין את מורכבות בעיית קביעת רמת הסיכון הנכונה בתיק.

תשואה באה תמיד עם סיכון, קרדיט: חתול פיננסי

למה קביעת רמת הסיכון זו סוגיה מורכבת?

מה הרציונל בלסכן את הכסף בתיק השקעות הבנו מתוך הקשר של תשואה וסיכון.

כאמור, יש להסכים שנטילת סיכון היא צעד הכרחי לטובת השגת המטרות שלכם. סיכון נמוך מדי או הרתעות מנטילת עלולים להתברר כסיכון בפני עצמו בדמות שחיקת הכסף, או אף כישלון של תוכנית פרישה מוקדמת. גם אי הגעה ליעד שתציבו עשויה להתברר כפועל יוצא של סיכון נמוך מדי. חובה ליטול סיכון.

מנגד, סיכון גבוה מדי משמעותו חשיפת התיק לתנודות אלימות בטווח הקצר שעלולות להוביל להשלכה של המשקיע מסיפון האוניה באחד משני תרחישים:

1. קבלת רגליים קרות ונטישה תוך השארת צלקת שתגרום להדרת רגליים עתידית מהשקעות.


2. שחיקת שווי של הון שנדרש בטווח קצר.

המורכבות נובעת מחוסר הטריוויאליות של התשובה שצריכה להינתן מתוך איזון בין הצורך לקחת סיכון מספיק שיאפשר צמיחה והשגת יעדים ולבין הצורך לא להגזים בסיכון באופן שירסק את המשקיע.

כלומר, משקיע שלא יתן את הדעת לבעית קביעת הסיכון בתיק עלול למצוא את עצמו מחטיא את מטרותיו במקרה הטוב או נותר בטראומה במקרה הרע.

נמחיש זאת דרך שני סיפורים.

שתי מעשיות ב-6 משקיעים

גיבורי הסיפור הראשון שלנו הם ארבעה חברים: לוקה, גבריאלה, לואיג'י, איזאבלה.

ארבעת החברים מחליטים להשקיע 1 מיליון ש"ח בתיק השקעות בניהול עצמי. כל הארבעה אינם נדרשים לכסף בטווח הנראה לעין. הם זקוקים לכסף בעוד 30 שנים ועד אז הם מועסקים בעבודות יציבות מאוד.

לוקה לא מהסס ולו לרגע כשהוא בוחר הקצאה של 100% מניות לתיק שלו. הבחור ניחן באדישות מוחלטת בנוגע למתרחש בשוק ההון. המשברים ב-30 שנים הללו חולפים לידו, הוא אפילו לא מודע לרובם. כעבור 30 שנה הוא מוצא את עצמו עם תשואה ממוצעת של 9% וחשבון פרישה די פסיכי של 13 מיליון ש"ח.

גבריאלה נכנסת להשקעה בשוק ההון עם מוטיבציה עצומה לקצור את התשואה הטובה ביותר האפשרית. הכניסה שלה (כמו גם של יתר חבריה) היא בתקופה של 10 שנות עליות רצופות. היא משערת שההשקעה במניות תספק לה תשואה בטוחה ויציבה של 9% לפחות. לצערה של גבריאלה, לשוק ההון יש תוכנית משלו. בשנה הראשונה להשקעה היא באמת מספקת תשואה מעולה של 12%. בשנה העוקבת, לעומת זאת, פורץ משבר שמתבטא בנפילות במדדים המובילים. גבריאלה רואה איך שווי ההשקעה שלה עובר מהפך בלתי צפוי מבחינתה. תשואת ה-12% נמחקת תוך חודש ימים. "טוב נו, זה בטח זמני ואוטוטו יחזרו העליות", היא אומרת לעצמה. אבל השוק לא עוצר וצולל עוד 5% בחודש העוקב. "לא הבטיחו לי שהשוק יעלה כל הזמן?", היא מהרהרת לעצמה אבל עדיין מחזיקה מעמד. השוק מדשדש כחודש ונותן אשליה שהנה הזעם עבר. ודווקא אז, ברגע שגבריאלה מרגישה שהשוק סוף סוף חס עליה הוא מתרסק בעוד 20% תוך חודשיים. בשלב זה, גבריאלה רואה הפסד של 25% שהם 250,000 ש"ח. היא מתחילה להבין ששוק המניות הוא לא בדיוק מה שחשבה תחילה ומתחילה לגלגל בראש שאולי ההשקעה לא תשוב. היא מלקה את עצמה על איך ירדו לטימיון 250 אש"ח שנחסכו בעמל רב. ברגע זה היא מקבלת החלטה אמיצה להציל את יתרת הסכום ממסע הקטל שאליו החליט לצאת "מר שוק". היא לא תהיה עוד קרבן. היא מבינה שטעתה. אם היא תמכור את היתרה של 750 אש"ח היא תציל אותה ואת יתר ה-250 אש"ח היא תחסוך שוב תוך שנתיים לפי החישוב שלה. לא נעים אבל בהחלט עדיף בהרבה על פני אובדן של עוד 250 אש"ח ואולי יותר. כך היא עושה. מיותר לציין שלשוק ההון היא לא חוזרת לעולם. השוק קורס עוד 10% ומשם מתחיל מסע הדרגתי של טיפוס.

איזאבלה היא בחורה די שמרנית שמודעת היטב לסכנות שבשוק ההון ובעיקר היא מודעת לעצמה. היא מגדירה לעצמה נפילה של 20% בשווי התיק ככזו שתפאשר לה לדבוק בתוכניתה. מאחר והיא מניחה תרחיש קיצון של נפילה של 50% בשווקי המניות, היא מקצה 40% מהתיק למניות ואילו 60% לסל אג"ח כללי (שעולה בממוצע 2% בשנה). לימים מגיע המשבר הראשון (הזה שהבריח את גבריאלה) שמפיל את שווקי המניות ב-47% (כזכור אחרי שטיפסו 12% שנה קודם). בשיא המשבר, היא רואה ירידה של 18.8% משווי השקעתו בטרם המשבר. מאחר והיא קבעה בדיוק את הסיכון שמתאים לסף הכאב שלה, היא מצליחה להתמיד. כעבור 30 שנה היא מוצאת את השקעתה עולה בממוצע 6.4% ושווה 6.4 מש"ח.

לואיג'י משקיע בדיוק במסלול של איזאבלה ולא במקרה, אלא לאחר שיחה איתה. הוא מצליח גם כן לצלוח את המשברים ומוצא את התיק שלו שווה גם כן 6.4 מש"ח. אבל, לעומת איזאבלה, הוא מרגיש כעבור 30 שנים פספוס. למה? המשברים, גם העמוקים שבהם, לא דגדגו את סף היכולת שלו לספוג הפסדים זמניים. הוא נותר עם הרגשה שיכול היה לסכן 80% מכספו ולהישאר על הסיפון של האוניה גם במים סוערים. לו היה מתאים את הסיכון ליכולת זו, היה מוצא תיק בשווי של כמעט 11 מש"ח. פספוס של 4.6 מש"ח? כך הוא הרגיש.

הסיפור השני הוא על שני אחים - אמיליה ואנטוניו.

האחים מחליטים שעליהם לרכוש בית בעוד שנה וחצי בדיוק. בשלב זה יש ברשותם סכום של 200 אש"ח ובכדי לנצל את התקופה שעד הרכישה הם משקיעים אותו בתיק השקעות בניהול עצמי.

על סמך התוצאות של השנים האחרונות, אנטוניו מעריך בחסר את היכולת של השוק לקרוס ומעדיף למקסם את ההון ההתחלתי שלו בכדי לקחת פחות משכנתא. על כן אנטוניו בוחר בתיק של 100% מניות ובכך משאיר את גורל כספו לחסדי השוק. כזכור מהסיפור הקודם, השוק עולה במשך שנה ועובר לירידות בחצי שנה שלאחר מכן. כעבור שנה וחצי, מדדי המניות מצויים בהפסד של 35% ביחס לנקודת הפתיחה. אנטוניו, לא יודע נפשו מרוב זעם, מוכר את הקרן המחקה שלו ונותר עם 130 אש"ח (הפסד של 90 אש"ח). במקום לקחת משכנתא קטנה יותר, הוא אף נאלץ לקחת הלוואה מקרן ההשתלמות בכדי לגשר על 90 אש"ח שהתאדו.

אמיליה נוטלת סיכון נמוך בהרבה מתוך הבנה שבטווח הקצר קשה לסמוך על חסדי השוק. התיק שלה כולל 5% מניות ו95% אג"ח לטווח קצר. כעבור שנה וחצי ההשקעה שלה שווה 253 אש"ח. היא בחרה סיכון נמוך מאוד לתיק שלה מתוך הבנה כי בטווח הקצר שוק המניות לא יחוס עליה ולא יתחשב בתוכניתה לרכוש דירה. הבחירה השקולה שלה השתלמה והובילה גם לרווח צנוע אך משמח של 3000 ש"ח שסייע לה בתשלום שכר טירחה לעורך הדין ברכישת הדירה.

מה לומדים משני הסיפורים?

המרוויחים הם אלו שהתאימו את הסיכון לאופק ההשקעה ולטמפרמנט שלהם כמשקיעים. ההון העצום איתו לוקה מסיים את התקופה נזקף לשילוב בין ההקצאה האגרסיבית שלו וליכולתו לשאת את הסיכון והתנודות שכרוכות בהקצאה שכזו. גם איזאבלה יכולה להיות מרוצה מאוד מההשקעה שביצעה. למרות שהיא מסיימת עם תשואה נמוכה מזו שהיתה מתקבלת מהשקעה אגרסיבית יותר, היא יכולה להיות גאה בכך שהצליחה למצות את התשואה מהתיק שלה בהתאם ליכולתה לשאת סיכון. לו היתה נוטלת סיכון גבוה יותר לא היתה מצליחה להתמיד בהשקעתה. אמיליה אף היא השקיעה בתבונה את כספה שנדרש תוך זמן קצר מאוד תוך בחירת סיכון נמוך ביותר עקב פרק זמן זה.

המפסידים הם אלו שלא השכילו לבחור רמת סיכון נכונה עבורם בתיק. מורת הרוח של גבריאלה היא מובנת מאוד והיא נובעת מנטילת סיכון גבוה מזה שיכלה לשאת שהוביל לנטישת התוכנית, הפסד כסף רב וגם לאובדן תשואה עתידית עקב המנעות מלשוב לשוק ההון לאחר הזעזוע. גם לואיג'י מרגיש החמצה. ההחמצה שלו נובעת, אף היא, מכך שלא התאים את התיק ליכולתו לשאת סיכון. בעוד גבריאלה הפסידה בעקבות סיכון מוגזם, לואיג'י הפסיד בעקבות סיכון נמוך מדי. לו היה מעלה את הסיכון עד לרמה שהיה מסוגל להתמודד איתה ולא פחות, היה מרוויח הרבה יותר. גם בחירת הסיכון בתיק של אנטוניו היא שגויה. במקרה שלו הטעות לא קשורה ליכולת הפסיכולוגית שלו לשאת סיכון אלא לאי התאמה של הסיכון לאופק ההשקעה הקצר שלו.

סיכום

קביעת רמת הסיכון בתיק השקעות היא הרת גורל מאחר והיא תהיה אחראית יותר מכל החלטה אחרת לעתידו של התיק ולהשגת היעדים שאתם מייחלים להם בזכותו. בחירה מדויקת של רמת הסיכון תוביל יותר מכל פרמטר אחר להצלחת תוכנית ההשקעה. בחירה שגויה של רמת סיכון עלולה לגרום למשקיע להחטיא את מטרותיו בכמה דרכים, בין אם בכך שתוביל לפניקה שתוביל לזניחת התוכנית ונעילת הפסד, בין אם בפספוס תשואה שנובע מנטילת סיכון נמוך מדי ובין אם נעילת הפסד מאולצת עקב הדרשות לכסף שהושקע בסיכון גבוה בטווח הקצר.

בפוסט מאוחר יותר בסדרה זו, נציג את הדרך למציאת מספר הזהב שישקלל באופן המיטבי את כלל הנתונים של המשקיע המשפיעים על "סיבולת הסיכון" שלו. התוצאה תקבע את רמת הסיכון הנכונה עבור התיק, קרי החלוקה "מנייתי"-"לא מנייתי". ה-refinement של החלטה זו יהיה הקצאת נכסים שבה החלק ה"לא מנייתי", הלא הוא הנתח המדלל, יקבל צורה מדויקת יותר ותתקבל העוגה הסופית.

הטבה בפתיחת חשבון מסחר לניהול תיק השקעות פסיבי ותמיכה באתר "עלילות זיק"

לפתיחת חשבון

אחת הדרכים הכי יעילות מבחינת דמי ניהול לפתיחת תיק השקעות היא בבית השקעות ישראלי. האפשרויות הקיימות כרגע הן: מיטב דש, אקסלנס, פסגות, IBI.

אני מנהל את חשבוני ב"אקסלנס" מזה כמה שנים, מרוצה מאוד מהשירות. בפרישה המוקדמת אממן את הוצאותיי מתיק זה.

אם תפתחו דרך הקישור חשבון מסחר תזכו להטבות הבאות:

• שנתיים פטור מדמי טיפול חודשיים!


• 100 ש"ח מתנה לחשבון המסחר.


• עמלות מסחר זולות מאוד: 0.07% לכל הניירות בשקלים (קרנות מחקות, קרנות סל, מניות). עמלת מינימום של 3 ש"ח.


• רכישה בדולרים: 1 סנט ליחידה ומינימום 5$ לטרייד דרך מערכת Global Extrade. תקף גם לרכישה בדולרים של קרנות איריות בבורסת לונדון (הכי זול בארץ!). שימו לב כי דרך מערכת משולבת Extrade PRO העלות 6$, יש לבחור במעמד ההצטרפות את המערכת למסחר בחו"ל.


• אחרי שנתיים, תשלמו את הגבוה בין 15 ש"ח ועמלות המסחר. ברוב המקרים מדובר ב-15 ש"ח בחודש.


• 40 רכישות חינם בניירות קסם.


• שני קורסי מסחר מתנה.


• מינימום לפתיחת תיק: 20,000 ש"ח.

גילוי נאות: אם תצטרפו דרכי, גם אני אקבל תגמול. כל ההטבות על חשבון "אקסלנס".

אז, במידה וברצונכם לפתוח חשבון מסחר ב"אקסלנס" לניהול תיק ההשקעות הפסיבי שלכם, תוכלו לעשות זאת דרך הקישור שלי, לקבל תנאים מעולים ועל הדרך לתמוך בפעילות האתר "עלילות זיק".