אל תרחמו עלי - חיי מופלאים משתוכלו לדמיין

פורסם בתאריך: 20/07/2021, 06:11 | 5 תגובות

מאז יצאתי למסע הבלוגוספירה עוררתי את זעמם של רבים שאינם מבינים את דרכי.

טוב, זו דרך עדינה לנסח את זה. מרחמים על חיי דלים. לב הקוראים יוצא אל ילדיי והיפה בנשים על שנגזרו עליהם חיי עוני. לדבריהם אנחנו מנהלים חיים עלובים של צמצום וסגפנות. אנחנו לא מבינים שחיים רק פעם אחת וכי אף פעם לא נשיב את ההזדמנות החד פעמית למצותם עד תום. החשיבה שלנו שגויה מהיסוד ומרוכזת בחיסכון במקום בהתרחבות, הגדלת הכנסות. אין לנו "תודעת שפע". התודעה שלנו היא "תודעת עוני".

אני יכול לנחש מאיפה מגיעים ניתוחים אלו של חיי. לא אתחיל לשטוח כאן את הבעיות העקרוניות של פיתוח תודעת שפע נטולת יסודות וזכות קיום, חיים של מראית עין.

רק אשאל: מיהו עשיר יותר?

האם מי שעשיר יותר הוא מי שמתהדר בפנטהאוז בתל אביב, נוהג ברכב יוקרה, מצטופף חדשות לבקרים בבתי מלון הומי אדם, אוכל בחוץ 5 פעמים בשבוע ושוויו הנקי 0 או מתחת לזה? הוא מממן את חייו הרברבניים דרך הלוואות צרכניות חסרות כיסוי. הוא חי את "הטוב שיש לחיים להציע" כי פשוט חיים אלה מגיעים לו? החיים כבר יסתדרו, והחשיבה החיובית שבה ניחן תמשוך אליו הכנסות שיכסו ביום מן הימים את החיים הראוותניים שלהם הוא זכאי?

או שעשיר באמת יהיה אחד שמשפחתו מתגוררת בדירה שכורה ויפה אך לא מפוארת מדי בת 4 חדרים בקומה נמוכה, בשכונה טובה וסתמית שיש בה כל צרכיהם, מסגרות החינוך בה מצוינות. למשפחה שפע זמן איכות משותף של הנאה מדברים פשוטים - טיולים, פיקניקים, פארקים, קמפינג, בריכה. מדי יום כל בני המשפחה משחקים יחד משחקי קופסה. הילדים של משפחה זו חווים כל חוויה עם הוריהם וחבריהם במקום עם מטפלות. הם לא מפסיקים לבקש מהוריהם שיחזור של חוויות שהיו הרפתקה מופלאה עבורם. הם מבקשים לשחזר דווקא את ההרפתקאות שעלותן היתה נמוכה מאוד (זאת הם לא יודעים).

למשפחה זו רכב יחיד, צנוע, קטן וידני בעל שווי שוק של כ-10 אש"ח. מעט צפוף בו כשיוצאים לטיול אבל בסוף הכל נכנס. משפחה זו מבשלת יחד ארוחות עשירות ומגוונות מחומרים טריים - פיצות, פנקייקים, פוקאצ'ות, מרקים, סטייקים, שניצלים, המבורגרים עם כל התוספות המשוגעות. הבישול מבוצע תמיד בשיתוף הילדים שמתמוגגים מלישת הבצק, פיזור הרוטב והגבינה על הפיצות, חיתוך הסלט, ציפוי השניצלים בפירורי לחם (אחרי שהם שוטפים ידיים כמובן ;)). פעם-פעמיים בחודש המשפחה מזמינה אוכל מבחוץ, סתם כך, אין לה צורך ביותר מזה. משפחה זו לא מרגישה ריגוש מלבלות במסעדות לעיתים תכופות. הליכה ספונטנית למאפייה השכונתית בה המבוגרים שותים אספרסו ארוך והילדים אוכלים טירמיסו, זה בדיוק מה שהם צריכים.

למשפחה זו אין כבלים. במשך 10 שנים היתה להם טלויזיה של 20 אינטש שהם קיבלו בחינם. השנה, הם ניצלו שובר לחגים בכדי לשדרג לטלויזיה גדולה יותר. הם צופים יחד בסרטים שהם מורידים באינטרנט, מנהלים קרבות עיקשים ב-xbox שנקנה לפני 11 שנה במשחק כדורסל שנקנה לפני 9 שנים. למשפחה זו מקרר שקיבלו במתנה מהמשפחה ששידרגה את המקרר שלה לפני 11 שנה. מקרר בן 20 שעובד ועבר 4 דירות. משפחה זו לא מחליפה ציוד שעובד, לא טלפון, לא מקרר, לא מיקרוגל, לא מחשב. הריהוט בדירה הוא מינימאלי, לא ססגוני במיוחד.

על אף שכל בני המשפחה בני פחות מ-40, שוויה הנקי של משפחה זו נושק ל-3 מיליון. היד עוד נטויה. הם מסוגלים לעמוד בכל הוצאה חריגה שהחיים יזמנו להם. הם אמנם לא בחופש כלכלי עדיין, אבל הם לא יתמוטטו אם מי מהם יפוטר מעבודתו.

המשפחה הזו היא המשפחה שלי.

כשהיינו זוג, הוצאנו כ-8000 ש"ח בחודש. כעת, משאנחנו 4, אנחנו מוציאים כ-15000 ש"ח בחודש. אנחנו מאושרים ולא מרגישים מחסור. תודה לכולם על הדאגה!

אז מי עשיר יותר? הטווס עם ה-BMW שגר בפנטהאוז עם תודעת השפע שמוציא ללא רסן כי מגיע לו לחיות את החיים שראויים לו? או הזה שהולך עם הסנדלים, מכנס קצר שסך נכסיו כמה מיליונים?

חֲיֵה ותן לחיות

5 תגובות

קובי בריגע בתאריך 20/07/2021, 06:26

העשיר הוא השמח בחלקו.
אני מאוד רוצה רכב מפנק, ואני מאוד אוהב את תענוגות החיים, אבל אני יודע שבלי ויתורים מסויימים יהיה לי קשה להגיע ליעדים שלי, אדם שחי חיי פאר ושפע לכאורה ולא על חשבון העתיד שלו שלא נדבר על חשבון ההוה שלו זהו אדם עם יעדים ומטרות ומנגד האדם שציינת עם הפוזה והכיסים המלאים וחשבון מעוקל זהו עשיר בדמיון ושיבושם לו.
אבל אסור להסתכל על משפחה מהסטטוס של השופוני ומנגד על משפחה שחיה לכאורה ב"סגפנות" ולהביע דעה, כי מה שמתרחש בבית זה מה שחשוב, הם בני הבית מאושרים מה סגפנות או מהפוזה והטלפונים מהבנק או מהפוזה בלי טלפונים מהבנק זה לא מעניין, העיקר שהמשפחה מאושרת!

ליאור כנן הגיב ל קובי בריגע בתאריך 20/07/2021, 07:50

יפה כתבת!

זיק הגיב ל קובי בריגע בתאריך 20/07/2021, 08:40

כתבת מקסים

עומר בן-פ בתאריך 20/07/2021, 11:24

תודה זיק, נהנתי לקרוא. המחשבות שעלו לי בקריאה:

1. התועלת שלנו מכסף הינה מונוטוניות. למשל, כל אדם מעדיף 2X על X.

*אבל* התועלת ממוצרי הצריכה אינה עולה מונוטוניות עם עלות המוצר. יכול להיות שאתה נהנה מהרכב הידני שלך יותר ממה שהיית נהנה מג'יפ, או שהרווחה מארוחות משפחתיות בבית גבוהה עבורכם יותר מאשר ארוחה במסעדה. אני למשל מעדיף לגור בקומה נמוכה כדי שאוכל לעלות ברגל. אפילו ההנחה הכלכלית המקובלת שלכל מוצר צריכה יש ערך חיובי (ולכן נסכים לקבל מוצר בחינם) כבר לא נכונה היום, למשל לפי התפיסה המינימלסיטית. ההעדפות שלנו הטרוגניות ולא מונוטניות בשווי המוצר.

2. כמו שקובי כתב למטה, כמות הצריכה והחסכון\השקעה היא בעיית שקלול תמורות בין ההווה לעתיד. יכול להיות שאתה מונע מעצמך היום כדי שיהיה לך יותר (עם ריבית דריבית) מחר? למשל, מי שנמנע מטיול משפחתי ארוך בחו"ל בגלל עלותו על אף שידו משגת, עושה זאת בגלל התועלת העתידית שיכולה להיות לו עם הכסף. אבל התועלת העתידית היא משהו שאנחנו מדמיינים, ואינה ידועה מראש. זאת בעיה אמיתית, כיוון שהרבה אנשים מתחרטים על דברים שהם לא עשו. הם כדאי לצאת לטיול הזה עכשיו או בעוד חמש שנים?

3. אם ניקח את ההשוואה שעשית בפוסט, ונשנה את השווי הנקי של התל-אביבי ל 20 מליון דולר. האם הוא עשיר ממך? על פי ההגדרה של שווי נקי, כן. האם הוא מאושר ממך? לא ברור. אם היית חי את חייו, האם אתה היית מאושר יותר? גם לא ברור. האם היית משפר את אושרך אם היו לך 20 מליון דולר? אני נוטה להאמין שכן. כלומר, ייתכן והעשיר השמח בחלקו יכול להגדיל את חלקו ולכן גם את שמחתו. אם אתה שמח ממה שיש, זה לא אומר שלא תוכל להיות שמח יותר. אתה הרי פועל לטובת העושר (והאושר) שלך, ומבין שכסף זה אילוץ ולא המטרה. זאת בעיני תודעת עושר (ואושר) אמיתית.

זיק הגיב ל עומר בן-פ בתאריך 20/07/2021, 12:33

נקודות טובות למחשבה. פילוסופיה שאני מתמודד איתה כל הזמן. עניין התועלת העתידית של הכסף, מעסיק אותי כל הזמן, וזה תהליך לא פשוט לתעדף לעיתים את העתיד על פני ההווה.
אני חושב שפעמים שבהן רכישה מהותית נדחית משיקולים כלכליים היא מועטה.

איך היינו מתנהלים לו כסף לא היה אילוץ? אין לדעת. ככל שההון שלנו עלה, וגם ההכנסות, לא חווינו הבדל עקרוני בצריכה שלנו. האם ניתן לבצע אקסטרפולציה להון אינסופי? לא בטוח.

אם אני נשען על הניסיון שצברתי - כשמדובר בחוויה, כמעט באופן גורף אסור לדחות אותה מאחר והעיתוי הוא קריטי. חוויות זה משהו שנשאר. כאשר מדובר במשהו חומרי, הקריטריונים נוקשים מאוד, מאחר ולא זכורה לי פעם שקניה של ציוד שלא היה בו צורך הסבה לי אושר.

ככל שאתקדם בתהליך המסע אל החופש, מאמין שיהיו לי תובנות ממקור ראשון. אשתף.

אהבתם ורוצים לקבל תכנים נוספים? עקבו אחר עמוד הפייסבוק של עלילות זיק