דמיינו שאתם חולמים חלום, מתעוררים והוא אמיתי. הגילוי הזה מעורר בעתה קיומית כי חלום שהשתלט בלי להודיע על חייכם לא מרגיש לכם אמיתי ואינכם מסוגלים להכיל את ההתמודדות עמו.

זה מה שהרגשתי לאחרונה.

נתחיל מהסוף, יכולתי לפרוש בחודש הבא. הרצתי חישוב ב"מחשבון פרישה מוקדמת" על סמך ייעדי פרק 4 בסדרה וזה מה שיצא:

OMG! לא הייתי ערוך לזה ולא היה לי זמן לחשוב מה הלאה...

איך ממשיכים מכאן?

לאחר ההקדמה הביזארית קמעה, כותב פרק זה מתוך הבנה שלמעשה.. הגעתי... (פורמלית בעוד חודש) וזה היה מהיר משציפיתי.

איך בכלל אני מתחיל להתמודד עם לפרוש בחודש הבא אם השעון הפנימי שלי היה מכוון לעוד שנה?

פשוט מאוד: לא אפרוש בחודש הבא. זה מרגיש לי עדיין מוקדם. לוקח אוויר ומחשב צעדיי.

שלא תבינו לא נכון, אאמץ אל חיקי בגאווה גדולה את ההישג שאני למעשה עובר לפאזה חדשה של חופש בחירה עבור גורלי. החל מסוף חודש הבא איני עוד חייב לקום בבוקר בכדי להשיג את תלוש השכר לקיים את צרכי הבסיסיים. זה פאקינג מדהים! ואני אחגוג את זה. השקעתי הרבה זמן ותבונה בהשגת היעד.

כל דבר בעיתו.

אקבע מעתה לעצמי נקודה בזמן והיא סוף שנת 2024 שבה אסיים את זה בתנאים שלי. שנה זה מרגיש לי פרק זמן סביר להתפקס ולעשות את הדברים נכון. בלי שזה נחת עלי כרעם ביום בהיר, אלא מתוך מקום של שליטה שצעדתי לתוך חיים חדשים מיוזמתי. שליטה על הגורל היא שם המשחק עבורי. הרי אין פרדוקס גדול מזה שכופפתי את מימד הזמן ורקמתי לעצמי את חלום חופש הבחירה בגורלי והופתעתי מהופעתו. הרי זו הסיבה שזוכי לוטו כושלים בזה אחר זה להתמודד עם המציאות ש"נכפית" עליהם. לא אהיה חלק מהסטטיטיקה העגומה.

אם כך התפיסה משתנה: אקבע מעתה את התאריך במקום את הסכום כפי שעשיתי עד פרק 4. הדדליין חשוב כי ניתן להתמזמז עד אינסוף ולברוח מהחופש אל תוך הנוחות שסדר יומי מוכתב בידי אחרים. אחת הסיבות שאני מעלה סדרה זו על כתב היא שכתיבה יוצרת מחויבות שקשה יותר למסמס. כתביי אלו הם בגדר חוזה עצמי כאשר אתם, הקוראים, עדים לו.

השנה הקרובה תוקדש לשתי משימות. ראשית, אקדיש יותר זמן לשקול את צעדיי הבאים, לעכל ולהבין מה הלאה, מתוך המרחב שנוצר. בלתי שביר (ברמה זו או אחרת) מצד אחד ומחויב לקחת אחריות לגורלו מהצד האחר. שנית, אנצל את הזמן עד לדדליין גם כדי לעבות עוד קצת את השוליים ולפרוש כמו מלך. אקח כאתגר להגיע ליכולת ליצור הכנסה פסיבית גבוהה ככל הניתן עד לנקודה זו בזמן. מי יתן ואוכל להגיע גם ל-11K קצבה חודשית פסיבית (בניגוד ל-9K עליהם דובר עד כה).

אני עובר למעשה לשלב וידוא הריגה של התוכנית מתוך הבנה שאני בלתי מנוצח ושלא ניתן לפטר אותי. זו תחושה של כוח שקשה לבטא. שואלים אותי הרבה מה זה "חופש כלכלי". יש מסכת שלמה של ניסיונות להגדיר זאת והמון מילים נשפכות בפורומים שונים. חלק גדול מאותן מילים מתוך חשיבה תיאורטית של איך יהיה ומה יהיה. זה לא יכול להשתוות ל"להרגיש את זה בעצמות שלי". מבחינתי, הרגע הזה של חוסר תלות, על אף שהיא עדיין מלווה בהגעה פיזית למקום עבודה אבל ממקום של בחירה, זה החופש הכלכלי. אין כאן לא קמפרי ולא חופים זהובים. כניסה לתוך משרד כשבלב אני יודע שאני לא חייב לעשות זאת - זה החופש.

איך קרה הדבר?

שאלה שצריכה להשאל איך היעד שהוצג ב"זיק של תקווה פרק 4" הוקדם במעל שנה, מ-2/2025 ל-1/2024? מטבעי אני אדם שמרן שמעדיף לקחת מקדמי ביטחון והערכות מחמירות בנוגע להכנסות, הוצאות ותשואות. בפרק הקודם החמרתי מסתבר בכולם. ברמה קיצונית מסתבר. ההחמרה הובילה להערכת חסר של היכולת שלי להתקדם אל עבר היעד. הנה התוצאה - הופתעתי לטובה ולמה לי להלין על זה? שאלה יהיו ההפתעות בחיים, תמיד הן עדיפות על הפתעות לרעה.

סקירה טכנית של תוכנית הפרישה כפי שדייקתי לעצמי

מחשבון הפרישה המוקדמת צומח לצידי ואני צומח לצידו. מדובר בחבר מסע שעברנו יחד תלאות רבות והוא למעשה בבואה של תהליך הפרישה כפי שאני הולך ומשרטט לעצמי. העקרונות כפי שדייקתי אחר השימוש בו הם כלהלן:

1. משיכה מלאה מקרן הפנסיה החל מגיל 60. במקרה שלי זו אופציה שעדיפה על חלופות אחרות כמו משיכה מגיל פרישה (67) או משיכה של קצבה מוכרת מגיל 60 ואילו מזכה מ-67 (בדקו מה נכון לכם כי לא בהכרח שהמקרה שלכם יהיה דומה לשלי!).


2. לא אבצע פידיון של הפיצויים - זו אופציה חדשה שנוספה למחשבון החודש אבל במקרה שלי היא לא משנה את הלך הדברים באופן מהותי. על כן, אין במקרה שלי היגיון למשוך פיצויים משני טעמים: 1. הפנסיה שלי לא גדולה באופן קיצוני ביחס להוצאה החודשית הדרושה. 2. הפרישה שלי קרובה יחסית. על כן, קיצור של חודשים ספורים אינו בעל ערך שולי רב, בייחוד נוכח "המחיר" המשולם. עם זאת, זה לא אומר דבר על המקרה שלכם. לא מן הנמנע שקיצור זמן לפרישה מוקדמת בשנתיים בזכות המהלך צריך להשקל בכובד ראש.


3. משיכה מהתיק הפרטי לפני קרן השתלמות - פירטתי בפרק 4 על השיקולים בעד כל חלופה ובמקרה שלי משיכה מהתיק הפרטי יעילה יותר + מתאימה לתיכנון לחסל קודם את התיק הסולידי ואז לעבור למשיכה מהתיק "האגרסיבי" (קרן השתלמות מנייתית) שתתן דלק רב יותר להמשך המסע.


4. משיכה FIFO מהתיק - התיק של מנוהל בברוקר ישראלי שבו אין אפשרות פורמלית לשנות סדר משיכה ולפי משחקים במחשבון אין במקרה שלי יתרון בלעשות מאמץ בכדי לשנות סדר משיכה.


5. עבודה במשרה חלקית שתכניס 3000-6000 ש"ח בחודש - צפי לסכום שיגיע בין אם עקב יום-יומיים בעבודה הנוכחית ובין אם עקב העברת קורס במכללה. זה שול ביטחון משמעותי ביותר שאני אפילו לא משקלל בחישובים מסיבה אחת: לא רוצה שקיומו יהיה תנאי לתוכנית. למעשה זה באפר שקיומו יהפוך את התוכנית לבלתי שבירה ויפחית תלות בתיק אך מנגד הוא לא חיוני לקיום הפרישה. עיסוק מתוך תחושת שליטה, סיפוק ועוצמה ולא מתוך מקום של כורח המציאות הם חופש כלכלי פר-אקלסנס.

ויש מספרי

אם כך, כרגע משהיעד המקורי כפי שהוגדר ב"זיק של תקווה 4 יושג בחודש הבא (9000 ש"ח לחודש) אני משנה את הטקטיקה ומחפש את ההוצאה האפשרית כדי לפרוש בדצמבר 2024, בתנאים שלי.

פירוט הנתונים להזנה במחשבון הוא כלהלן:

כלל הנתונים עדכניים ל-30.11.23.

1. התחשבות בפנסיה - זה mode החישוב המתקדם והמדויק של המחשבון שבו אני משתמש.


2. אחוז הביטחון ב"הגדרת המשיכה" - בחרתי ב-90%. המשמעות היא מה הסיכוי שהתיק הפרטי לא יאזל לפני הזמן שהוא מיועד לו. לקריאה נוספת בנוגע למודל אחוז הביטחון כאן.


3. מאיזה תיק למשוך קודם? - תיק ממוסה. הסיבה היא לטובת מימוש מודל U שתארתי קודם וגם כי במשחק בין האפשרויות זו הנכונה עבורי.


4. אסטרטגיית מס - משיכה FIFO.


5. עו"ש - יתרה של 93,889.1 ש"ח.
   קרן לשעת חירום דרושה - 60,000 ש"ח.


6. הכנסות
   
   
   
   1. מיגיעה אישית (תיפסק בפרישה) - 20,000 ש"ח
   
   
   2. משכר דירה (תימשך אחרי הפרישה) - 2400 ש"ח


7. הוצאות כיום - 9700 ש"ח בחודש.
   
   
   
   1. מתוכן, סך של 9000 ש"ח לטובת כיסוי חלקי בהוצאה משותפת. מדובר בחלק העיקרי של ההוצאה שכולל, מזון, תחבורה, דיור, בילויים, ילדים וחתול. בכדי לקבל פירוט בנוגע להוצאות המשותפות תוכלו לעיין בספר המקוון ב"כסף לא יפריד בינינו".
   
   
   2. מתוכן, כ- 700 ש"ח לטובת הוצאות אישיות (טלפון, ביגוד, מתנות, ביטוחי בריאות).


8. הוצאות בפרישה - ?? זה הנעלם, פירטתי באריכות אודות ההגעה ליעד שהוצב ב"זיק של תקווה 4" על סך 9000 ש"ח בחודש כבר בחודש ינואר 24. תיכף אגלה את הערך המביא להתכנסות ב-12/2024 כפי שמתכתב עם תוכניותיי.
   


9. תיקי השקעות (פטורים וממוסים)
   
   
   
   1. תיק ממוסה - יתרה של 1,016,703 ש"ח. תיק זה הוא המפתח במימון הפרישה, חלקו הגדול בבית השקעות ישראלי (אקסלנס) וחלקו הקטן בברוקר זר. התיק חצה זה עתה את ה-1 מיליון וזו אבן דרך חשובה עבורי. ד"נ 0.35%, הנחת תשואה לחישובים 5%. אחוז רווחים כיום: 5%. הרכב התיק מופיע כאן תחת "תיק זיק".
   
   
   2. תיקים פטורים - קרנות ההשתלמות שנפתחו על שמי במרוצת השנים. סך קרנות ההשתלמות בניהול אישי 430,000 ש"ח, ד"נ 0.35% (קופה+ניירות), הנחת תשואה לחישובים 5%.
      
10. פנסיה - נתוני קרן הפנסיה
    
    
    
    1. גיל נוכחי - 39.
    
    
    2. צבירה בקרן הפנסיה - 615,000.
    
    
    3. טכניקת משיכה - למשוך הכל מ-60.
    
    
    4. הפקדה חודשית לפנסיה - 5000.
    
    
    5. אחוז קצבה מוכרת - 30%.
    
    
    6. תשואה משוערת - 5%.
    
    
    7. דמי ניהול - מצבירה 0%, מהפקדה 1.85%.
    
    

הנתונים שהוצגו הוזנו למחשבון הפרישה המוקדמת.

אלו נתוני יום הפרישה כפי שמפיק המחשבון:

בתמונה הבאה המחשבון מציג את מיצוי המשאבים לאורך שנות הפרישה, על קצבאות הפנסיה, משיכה מתיק ההשקעות הממוסה, קרנות ההשתלמות ותקבולי שכר דירה:

לאחר ביצוע כמה איטרציות, אני מעלה את הרף להוצאה בפרישה של 10,100 ש"ח לחודש מאחר והמחשבון מתכנס ברף זה לסוף השנה הבאה. זו השארה של הפרישה באותה נקודה בערך שדובר עליה בפרק 4 רק עם עוד יותר מאלפיה! מי יתן ועם קצת מאמץ זה יהיה אפילו יותר. כאמור, התאריך ישאר מעתה פיקסד וכל המרבה בהכנסה פסיבית עד אז, הרי זה משובח.

האדם מתכנן ואלוהים צוחק

הייתי בעיצומה של כתיבת פרק זה לפני ה-7.10.23. למעשה הפרק היה די גמור.

אנחנו דוהרים כל אחד ליעד שלו, גדול כקטן, טרילארדי חלומות וצרות של יום יום שמרגישים הכי חשובים בעולם. גם אני דוהר אל עבר חלומותיי ומצקצק כשאני נתקל במכשול ושמשהו מסיט התוכנית ממסלולה.

לפעמים מגיעים ימים כה נוראיים בארעיותם וכה מצמיתים באכזריותם שטורפים את התוכניות, משכיחים את מה מהדיר שינה מעינינו קודם לכן, מקנים פרופורציות חדשות ומחזירים אותנו לשולחן השרטוט. לא מדובר בחזרה למספרים, דווקא אלה מרגישים לפתע זניחים ונטולי אחיזה. ימים כמו ה-7.10 גורמים להסתכלות מחודשת על המקום שלנו בעולם הזה, במדינה הזו ומה סדרי העדיפויות בחיינו, מה עושה אותנו מאושרים ולטובת מה אנחנו קמים בבוקר? באופן אישי שאלתי עצמי באופן כנה את השאלה: לו ידעתי שמחר יהיה יומי האחרון, מה ארצה לעשות היום?

למול התרחשויות כאלה, פוסטים כמו פרקי "זיק של תקווה", זוכים באופן בלתי נמנע לעיצוב מחודש.

היה לי קשה אבל עלעלתי במה שכתבתי במקור. חלקים נרחבים הרגישו אוטופיים בכתיבה ההיא, שלא לומר תמימים. הרבה השענות על הנחות שהתערערו לאחרונה ואנחנו כעם וכחברה בכלל נלחמים על לבססם מחדש, את הקיום שלנו כאן בארץ ישראל כמקום בטוח. אין לי ספק שנצליח אבל גם אין ספק שזו תקופה שמדגישה כמה לא ניתן לקחת כמובן מאליו את מה שהורגלנו אליו עד כה.

דבר אחד חשוב לי לומר - איני רואה חופש כלכלי במדינה אחרת שאינה ארץ ישראל. יתרה מכך, התקופה הזו חידדה, שוב, שאין מקום אחר. הערבות ההדדית המפורסמת שלנו לבשה בגדי חג והופיעה בתפארת שלא נצפתה בימי חיי. לצערי, לפעמים נדרש אירוע קיצון בכדי לחזות במחזה מרהיב שכזה אבל כמה נפלא לראות מי אנחנו באמת כששמים את כל הזוטות בצד. ביום פקודה כל אחד בדרכו נתן כתף, מי בלחימה עקשת, מי באריזת חבילות מזון, מי בפתיחת שערי ביתו ללא תנאים לזרים מוחלטים, מי בוויתור על תשלומים חודשיים עבור שכר דירה ומי בקטיף קלמנטינות כדי שלא ירקבו בשדות הנטושים. למול כל האור הגדול שזרח בארץ המופלאה הזו, החווירו בקטנותם רבים מהגויים שאין כל הסבר להתנהלותם פרט לאותה שנאת יהודים ישנה נושנה ותו לא.

החלום של אבותיי היה להקים בית בארץ ישראל והחלום הזה חלחל גם לתוך מי שאני ומעצב חלומות אחרים, בפרט חופש כלכלי. התקופה הזו הדגישה שוב את מה שלי היה מובן קודם - כאן הוא ביתי וכאן הוא החופש הכלכלי המתדפק על דלת ביתי.

הנה אני שב כעבור חודשיים וקצת ומשכתב את הפרק, טעון בתובנות חדשות, ער יותר לסיכונים שלא היו במודעות לפני כן, מדויק יותר בסדרי העדיפויות של מה חשוב בחיים האלה ומגובש יותר בדעות שהיו רק בראשית התעצבותן. דבר אחד נותר בעינו: "זיק של תקווה" הוא תנאי יסוד למסע. מאמין עדיין בכל מאודי שלמסע יהיה סוף טוב כי ברגע שדברים בסיסיים כמו תחושת ביטחון ישובו כל כנם, כל השאר כבר יסתדר מעצמו.

תודה על הפרח

מקום מיוחד אני נותן לחידוד סדרי העדיפויות כפי שקרה בעקבות ה-7.10 של מה חשוב לי בחופש כלכלי ובחיים בכלל.

האירועים האחרונים הם אמנם עצובים יותר ממה שהלב יכול לשאת אבל הם גם הולידו רגעי שמחה שלא היו קיימים פעם. למדתי לאחרונה לומר יותר פעמים תודה על מה שיש. התחלתי לקטר פחות. מטבעי אני אדם מקטר לרוב וכעת דברים שקיטרתי עליהם פעם נראים לי מגוחכים. התחלתי למלא ריאותי באוויר כשאני יוצא החוצה. התחלתי ליהנות מכל פסיעה בריצה. התחלתי לחבק את ילדיי והיפה בנשים לפרקי זמן ארוכים ב-10% מפעם ובעוצמה 15% יותר מפעם.

התחלתי לנצור יותר "רגעים" במהלך טיולים. פתאום כל פרח נראה לי יפה וכל טיפת גשם נראית לי קסומה. התגבשה אצלי ההחלטה, ברמת החודש הספציפי, לצאת לחופש כלכלי בשנת 2024 כי יש כל כך הרבה רגעים ליהנות מהם וככל שאקדים הם יהיו רבים יותר.

מתוך החרדה צמח אדם יותר שלם עם חייו שמחבק את מה שיש ואומר "נו שוויין" על מה שאין.

מה עוד השתנה מאז הפרק הקודם?

לאחר 4 שנים של סטגנציה, העלתי שכ"ד ב-200 ש"ח. בשנתיים האחרונות שכר הדירה אותו אנו משלמים זינק ב-900 ש"ח במצטבר. לא היתה לי ברירה אלא להעלות גם אני. זו לא בושה להיות רווחי וניתן גם להישאר בן אדם על הדרך. המחויבות שלי היא קודם כל למשפחתי ולא מדובר בעסק פילנתרופי. מנגד, התמחור החדש בהחלט מתחשב בותק של הדייר ובקשר הטוב שלי עימו ומותיר את גובה התשלום בקצה הנמוך של הסקלה.

שיאי חיסכון. לא ניתן לחסוך רק מלצמצם או רק מלהכניס יותר. נדרש השילוב של שניהם. בכמה חודשים חסכתי את הסכום הגבוה ביותר אי פעם. כל הסכום נכנס לתיק ההשקעות שברשותי וכסף יתחיל לעשות כסף. המספרים לא חשובים. מה שחשוב שהם תולדה של התייעלות מתמדת בהוצאות וחתירה מתמדת להגדלת הכנסות. לכם הקוראים אומר כך: מה שחשוב זה לראות כמה חוסכים בנקודת ההתחלה, ולהשתמש במספר כנקודת פתיחה לשיפור מתמיד. בכל חודש לנסות עוד קצת ועוד קצת.

נהייתי 20 ק"ג פחות מאז "זיק של תקווה 4" שהפכו אותי לאדם קל יותר שקל לו יותר להתנהל. בטרם כך, היו רגעים של לחץ אמיתי מהמצב. הרצון לעשות שינוי תמיד היה שם אבל הניסיונות להשיגו היו עקרים. עוד בתקופת "זיק של תקווה 4" הטחתי ראשי בקיר מתסכול הנובע מעליית ניסיונותיי בתוהו. שיחת חולין עם עמיתה לעבודה שינתה הכל. תמצית שיטת האימונים שהיא חשפה אותי אליה פורטה בפוסט הפיטנס שהוצאתי לאחרונה. זה בא בדיוק בזמן לקראת הפרישה המוקדמת שאותה אמקסם בזכות הפיזיולוגיה המחודשת ואולי אף אצליח לסחוט כמה אקסטרה שנים בזכותה.

באופן שנשזר בחיי וגם במסע הזה אני מדייק את תפיסותיי הצרכניות. במהלך כל הזמן אני מהלך על החבל הדק בין לחסוך ללהוציא שמא חיסכון יהיה יקר יותר. זה תהליך שלא באמת נפסק מתישהו, אלא דורש היזון חוזר וגם התאמה לשלב בחיים ולהיצע השירותים והטכנולוגיות המשתנה כהרף עין. דוגמא בולטת מהעת האחרונה היא מעבר בביצוע טסט לרכב באופן עצמי לתשלום למוסך שיבצעו במקומי. הגיע שלב בחיים שהפנמתי שהזמן שלי שווה הרבה יותר מאשר ה-400 ש"ח ששילמתי למוסך בעבור ויתור על התענוג לעמוד בטור אינסופי של מכוניות למשמע צפירות בלתי פוסקות, לקלל את דרכי אל עבר הבהוב בוינקרים, להכשל על נורה שרופה בלוחית רישוי שלא ידעתי שקיימת והחלפתה, כל הדרך אל עבר קו הסיום עטור הניצחון והמדבקה.

התיק בהתאוששות אבל אני לא מסתנוור מזה

לאחר ששנת 2022 חבטה בתיק שלי (יחד עם כל יתר התיקים הפסיביים) שנת 2023 נמצאה כמנחמת יותר. שלא תבינו לא נכון, גם העליות האחרונות, כמו הירידות שקדמו להן הן רק אפיזודות חולפות בחיי. למדתי לא להתאבל ולא לצהול למול טלטלות אוניית זיק המתקדמת אל חוף מבטחים. מה שכן, הוכחתי לעצמי שאני מסוגל לעמוד איתן אל מול רוחות פרצים שמגיחות מדי פעם. עמידה זו בשנת 2022 תגמלה אותי השנה בזכות רכישת סחורה מוזלת דאז של מניות ובייחוד אגרות חוב שחטפו מהלומות היסטוריות.

בתקופה הנסקרת ע"י "זיק של תקווה 4" אגרות החוב ספגו מפלה היסטורית של 11.4% מ-1/8/22 ועד 1/3/23. הזהב לעומת זאת נסק ב-10.4%. המניות עלו מעט ב-6.9%. היתה זו הזדמנות עבורי לבצע לראשונה איזון "אלים" של מכירת זהב ורכישת אגרות חוב ארוכות בכדי להשיב את התיק למשקליו המקוריים ובכך ניצלתי את כוחו הפלאי של תיק השקעות מפוזר המביא לריפוי עצמי כעוף החול.

מאז מרץ '23 הזהב המשיך לשבור שיאים וגם המניות עלו יפה, מה שמספק עוד הזדמנות לרכוש אגרות חוב ארוכות במחירים נמוכים במיוחד.

1.3.23-1.12.23 היוו הזדמנות לרכוש עוד אגרות חוב ארוכות שאיבדו ממשקלן ביחס ליתר הנכסים בתיק.

משימות לשנה הקרובה

כאמור אני עובר לפאזה חדשה שהיא גם האחרונה במסע לחופש כלכלי. התחלתי להכין עצמי רגשית לרגע שאגיד לבוס שאני יורד ליומיים בשבוע. כנראה שהשיחה הזו תתקיים בחצי שנה הקרובה. מרגיש לי בתור שלב ביניים צעד נכון לרדת ל20-40% משרה. אפילו אם זה לא יהיה חיוני עבורי פיננסית, זה יהיה נכון כשלב ביניים במעבר לחופש בחירה מלא. אני רוצה לבצע ניסוי כלים אודות מה אני מרגיש בנוגע לפרישה מוקדמת בעצימות נמוכה. ההיגיון אומר לי להמנע ממעבר פתאומי מדי שמא יהיה לי קשה להכילו וכי יש לבצע שינוי מדורג דרך תקופת הסתגלות. כמובן שאני לוקח בחשבון שתשובה יכולה להיות שלילית, אך מראש אני יוצא למהלך כשאין לי מה להפסיד בפן הכלכלי. זו תחושת עוצמה שהשגתי לעצמי מכוח המסע הזה שאני מגולל כאן בפניכם.

לחשוב על הצעד הבא זה לא עניין של מה בכך. לבטח דברים יתבהרו ככל שאתקרב לפרישה או אפילו אחרי שאגיע אליה. מה שכן, אני הולך לתכנן באופן גס, מתווה של פעילות. לחלק מהפעילויות, תדרש היערכות מסוימת ואותה אני אעשה. חשוב לי לא להגיע לדצמבר 24 במצב שאני פורש ושואל עצמי "מה עכשיו?". חופש כלכלי וחופש בחירה אין פירושם בטלה וחוסר מעשה והם גם לא נסתרים ע"י קיומה של מסגרת. נהפוך הוא, אני מרגיש שאצטרך סדר יום בכדי להתנהל כהלכה. פשוט זה יהיה סדר יום שאבחר לעצמי, גמיש יותר כנראה ועם יותר מקום לספונטניות.

עדיין לא בטוח עם מי ואיך אבל אשקול לערב איש מקצוע שיסייע לי לדייק את הצעד הבא, יועץ פנסיוני אולי? חשוב לי לענות על שאלות דוגמת "להפקיד או לא לפנסיה לשמירת כיסוי ביטוחי?" מוזמנים לציין בתגובות מי יוכל לעשות לי טיפה סדר בהיבטים שאולי אני לא לוקח בחשבון.

עד הפעם הבאה

רשמתי כל שהיה לי לעת עתה. צריך עוד לעכל שאני נכנס לפאזת הבלתי מנוצחות! פאזה שרק ניתן להעמיק אותה מעתה הלאה. זה הבייסליין של חופש כלכלי. אתן לעצמי ליהנות כמה ימים מההרגשה הזו ובמהרה אגיע למיצוי של ההתלהבות שממנו יצמח השביל אל צעדיי הבאים. מהם יהיו? יש לי הבנה עמומה אבל רובם יתבהרו רק בחודשים הקרובים. זה עבורי חלק מהריגוש של המסע. אולי זה ריגוש מהסוג שהיה מרחיק רבים מלפסוע במסע כזה אך אותי הוא מזמין לבוא. ניפגש ב"זיק של תקווה פרק 6", שלפי איך שכל הסיפור הזה נפרש יהיה לפני אחרון.

ככל שהיעד מתקרב הלב שלי כבר שם. במה שאעשה אחרי. פחות במה שאני עושה עכשיו. השיר הבא מבטא נאמנה את תחושותיי.

לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב / יהודה הלוי

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.

אך בטרם אפסע ביערות העד של הפרישה המוקדמת, עוד שנה אחת של איפוס כוונות.