אי שם באמצע 2019 השתעשעתי בגיליון אקסל בכדי לחשב מתי אוכל לצאת לפרישה המוקדמת הזו שכולם מדברים עליה. מה שהחל כבדיחה, התפתח להבנה שלא רק שאני יכול לעשות זאת, אלא זה בר השגה תוך פרק זמן סביר. וככל שהבנתי שזה אפשרי, הגיעה גם הבנה עד כמה אני רוצה את זה מסיבות אותן פירטתי בעבר. האסימונים התחילו ליפול בזה אחר זה.

אני אדם מאוד משימתי. כאן היו כל המרכיבים של צורך, יכולת, רצון ואתגר הדרושים ליציאה למסע מסחרר בלי מעצורים. זיק הטירוף בעיניים אמנם קיים וכל הסביבה שלי כבר עייפה מלשמוע על פרישה מוקדמת, אך עם כל המוטיבציה אני לא רואה בכך מטרה שמקדשת את האמצעים. רוצה את זה כן. אקריב בשביל זה דברים שלא שווה לי להקריבם? ממש לא. אבל תיכף נגיע לזה.

אי שם לפני חצי שנה התחלתי לתעד את המסע שלי אל עבר החופש הגדול של חיי. אני רואה חשיבות בתיעוד הזה משתי סיבות.

סיבה ראשונה היא מתן אפשרות לקוראים להצטרף למסע שמתגולל בזמן אמת, לקבל רעיונות וגם תובנות לגבי הקשיים הכרוכים במסע שכזה. יש ברשת שפע של סיסמאות מפוצצות וקורסים של "חופש כלכלי" בעלויות אסטרונומיות, שבסיומם נותרת השאלה "ומה עכשיו?" קיומו של יומן תיעוד כזה חושף את הקוראים לדוגמא פרקטית של מסע כזה, הן מבחינת המספרים, הן מבחינת התכנון והן בהיבט הלבטים שהוא מעורר. הדבר האחרון שזה אומר זה שניתן לשכפל את התוכנית בדרך לחופש כלכלי. עבור קורא הכמה לחופש כלכלי, כתובים אלו כן מדגימים התכנות למהלך כזה וכן עשויים לספק רעיונות לגבי האופן שניתן לתכנן וליישם תוכנית לבריחה מעבדות לחירות. מצד הקורא, נדרשת כאן קריאה ביקורתית של ויכולת לזקק רק את מה שנחוץ ורלוונטי. ויש גם פן בידורי. קורא שלא באמת חפץ בחופש כלכלי, יכול לסתם למלא את זמנו בעלעול בחלומותיו התלושים מהמציאות של טיפוס איזוטרי.

סיבה שניה היא שעבורי ניהול של יומן כזה זו הזדמנות לעקוב אחר ההתקדמות, להיזכר בטעויות וללמוד מהן, לקבל מוטיבציה להמשיך להתקדם ולהשתפר. אני מאמין ש"לכתוב את הדברים" זה משהו שמסייע בשמירה על המתח והמשך הצעידה אל עבר היעד.

מה קרה מאז פרק 1?

חצי שנה זה פרק זמן ארוך! בתקופה זו היו מספר מאורעות שהשפיעו על חיינו ובפרט על התחום הפיננסי שמשליך בצורה ישירה על המסע שלי.

חתמנו על חוזה שכירות חדש בעבור סכום זהה למקודם של 4300 ש"ח. באופן זה נחסך מאיתנו מעבר דירה וגם שימרנו מגורים באחלה אזור בעלות מצוינת ביחס לסביבה. מה גם שבעלי הדירה שמתקנים חיש מהר את מה שצריך זה נכס בפני עצמו!

הבן הקטן שלנו א' נכנס למסגרת עירונית שעבורה אנו משלמים רק על הצהרון 935 ש"ח בחודש במקום מעל 2000 ש"ח במסגרת הפרטית אשתקד. בהחלט שיפור מרענן.

א' גם אובחן עם צרכים מיוחדים עקב עיכוב שפתי. זו דוגמא מצוינת להפתעות שהחיים מזמנים. בכתיבת כל תוכנית באשר היא, יש לקחת בחשבון התמודדות עם מאורעות שלא ניתן היה לחזות. התוכנית שלי לא שונה וגם היא עברה טלטלות ועוד תעבור בעתיד. באופן די מוזר, הסיטואציה הזו שיפרה במעט את התזרים החודשי שלנו עקב ניצול הטבות המגיעות למשפחות שילדיהם עם צרכים מיוחדים. אני משוכנע שאין לבנות לאורך זמן על תזרים חיובי ממצב זה ויתכנו בהחלט עידכונים לתוכנית.

נטלתי הלוואה של 70000 ש"ח והשקעתי אותה. למה? בעיקר להוסיף טיפה פלפל. אני מאמין שהשקעה בשוק ההון תניב לי, בסבירות גבוהה, הרבה יותר מ-1.6% אותם אשלם על ההלוואה. אבל, וזה אבל גדול, המעשה הזה מתאפשר הודות לחוסן הכלכלי הגבוה שלי. אני עובד בעבודה יציבה. יש לי קרן לשעת חירום שממנה אוכל לפדות הלוואות בצורה חלקית אם אדרש לכך.

ביצעתי שיפוצון בדירה שלי להשקעה בסך של 4000 ש"ח שכלל החלפת דלת פנים, החלפת ריצוף באחד הקירות וחידוש איטום באמבטיה. הגישה שלי היא לשמור על הנכס במצב שהוא ראוי למגורים (פלוס+) תוך הוצאת המינימום הנדרש. הפעלתי שיפוצניק לביצוע משימות שדורשות מקצועיות (דלת+ריצוף). משימות שאני יכול בקלות לבצע בעצמי, כגון החלפת ידיות, החלפת ברזים וצבע, עשיתי בעצמי תוך היעזרות באבי היקר שמשתוקק לקצת אקשן.

התחלתי לרוץ והרבה. זה קשור גם לאדרנלין ולאנרגיות שנלוות להתקרבותו של החופש. אני מלא מרץ והתרגשות מהשינוי שמתקרב. אני נהנה מאוד מתחושת החזרה לכושר אחרי שנים רבות. עבורי אין הרגשה טובה יותר מלצלוח אימון פיזי קשה וזה דוחף אותי להצליח גם בתחומים אחרים.

האסקח"ע (אווירת סוף קורס חיי עבדות) משתלטת עלי. ככל שאני מתקרב לחופש כלכלי, אני משחרר יותר ויותר. עדיין ה"אנליטיות" בולמת אותי מלשחרר לגמרי. בתת מודע, באופן אוטומטי אני מחשב לעצמי את המשמעות של כל שיחרור כזה ומשתכנע שהתועלת שלו רבה מהמחיר. זה מתבטא בצמצום שעות עבודה לטובת בילויים והגדלת תקציב שמופנה לחוויות.

עובד פחות ופחות. בעבודה הפסקתי לחלוטין לעשות שעות נוספות. זה נובע גם מהצורך לצמצם שחיקה בעבודה וגם למקסם את הזמן לתחביבים ומשפחה. לא מוותר על אף יום חופש בשביל לבלות עם יקיריי. חוגג כל אירוע כאילו אין מחר ולוקח ימים שלמים לטובת העניין - יום הולדת ל"יפה בנשים", יום נישואים, ימי הולדת לבניי, ימי בילויים עם הילדים בחנוכה, בסוכות. סתם יום לעצמי פה ושם, לסדר ת'ראש. לקחתי המון ימי חופש בלי לחשוב פעמיים, בלי לחשוב כלל על פידיון ימים בכסף בעוד 3 שנים. התרומה של אלו לפרישה תהיה זניחה אבל לולא אקח את הימים בשביל לחגוג לא אוכל להשיב אותם חזרה בעתיד.

ככל שחולף הזמן משקיע יותר כסף בחוויות. הלכתי לכל אירוע שהזמינו אותי אליו. יזמתי מפגשים עם חברים. לקחתי את משפחתי לקמפינגים חווייתיים שהם לא מפסיקים לנדנד לי על לבצע אותם שוב. ככל שאני מתקדם במסע, במקום לקחת אותו למקום של "לסחוט את לימון החיסכון" ולקרב את הפרישה עוד קצת, מה שתופס פיקוד זה דווקא הרצון למצות כמה שיותר חוויות. לחיות כאן ועכשיו. החופש ידחה קצת, אז מה? כדור השלג כבר החל והבלתי נמנע יקרה, חודש לפני או אחרי, מה זה משנה? היכולת שלי להפיק חוויות במחיר נמוך ומקסימום הנאה היא כבר כה מפותחת שההשפעה של כל יום חוויתי שכזה על מועד הפרישה זניחה אבל על המורל שלי ושל המשפחה היא גבוהה. היפה בנשים כבר אומרת לי: "זיק, בא לי סתם לנוח בבית, כמה אפשר לטייל?".

תרגיל קצר ממחיש לי את חוסר המשמעות הכספית שבמניעת חוויה. כל חודש אני חוסך כ-10k. מה המשמעות של הוצאה של 3K? דחיית הפרישה ב-10 ימים. אם ההוצאה מגלמת הנאה, למה לא לעשות זאת?

ועכשיו למה שמעניין באמת, כיצד השתנה חיזוי מועד הפרישה שכזכור עמד על אוגוסט 2025 בפרק 1?

סקירת הנתונים לחישוב תאריך עדכני לפרישה

כעת אסקור בתמצית את הנתונים שמשמשים לחישוב הזמן לפרישה מוקדמת, לרבות הכנסות, הוצאות, נכסים, הלוואות. כלל הנתונים עדכניים ל-30.11.21.

1. עו"ש - יתרה של 73,834 ש"ח.
   קרן לשעת חירום דרושה - 60,000 ש"ח.


2. הכנסות
   
   
   
   1. מיגיעה אישית (תיפסק בפרישה) - 17,000 ש"ח
   
   
   2. משכר דירה (תימשך אחרי הפרישה) - 2200 ש"ח


3. הוצאות כיום - 9700 ש"ח בחודש.
   
   
   
   1. מתוכן, סך של 9000 ש"ח לטובת כיסוי חלקי בהוצאה משותפת. מדובר בחלק הארי של ההוצאה שכולל, מזון, תחבורה, דיור, בילויים, ילדים וחתול. פירטתי בפוסט ייעודי כיצד התפלגה ההוצאה המשותפת ב-2020.
   
   
   2. מתוכן, כ- 700 ש"ח לטובת הוצאות אישיות (טלפון, ביגוד, מתנות, ביטוחי בריאות).


4. הוצאות בפרישה - 7000 ש"ח לכיסוי חלקי בהוצאה המשותפת, כפי שמשתקפת מהוצאות נוכחיות בשקלול סיום הוצאה על צהרון עבור הבכור. לא צפוים שינוים דרמטיים נוספים לפי מה שנראה היום.


5. תיקי השקעות (פטורים וממוסים)
   
   
   
   1. תיק ממוסה - יתרה של 566,856 ש"ח. זהו התיק העיקרי והגדול ביותר שישמש בפרישה המוקדמת הקולט את כל ההפרש בין ההכנסות להוצאות (כ-10K בחודש). ד"נ 0.28%, הנחת תשואה לחישובים 5%. הרכב התיק מופיע כאן תחת "תיק זיק".
   
   
   2. תיקים פטורים - קרנות ההשתלמות שנפתחו על שמי במרוצת השנים.
      
      
      
      1. קרן השתלמות לא פעילה על סך 115,068 ש"ח, ד"נ 0.35%, הנחת תשואה לחישובים 4.65% (5% פחות ד"נ).
      
      
      2. קרן השתלמות פעילה על סך 178,289 ש"ח והפקדות של 1572 ש"ח, ד"נ 0.4%, הנחת תשואה לחישובים 4.6% (5% פחות ד"נ).
      
      
      3. קרן השתלמות פעילה על סך 18,891 ש"ח והפקדות של 1259 ש"ח, ד"נ 0%, הנחת תשואה לחישובים 0%. (משהו ייחודי במקום העבודה שניתן לפדות בפרישה).


6. הלוואות - על שמי 2 הלוואות
   
   
   
   1. הלוואה 1 על סך 55,000 ש"ח שניטלה ב-15/09/2019 בריבית פריים-0.2 (כיום 1.4%) למשך 7 שנים, מסוג "בלון".
   
   
   2. הלוואה 2 על סך 70,000 ש"ח שניטלה ב-14/12/2021 בריבית פריים (כיום 1.6%) למשך 5 שנים, מסוג "גרייס".


7. כלל פרישה - 300. זה שקול למשיכה של 4% בשנה. לפי מחקר טריניטי משיכה כזו, בצמוד למדד, הובילה ל-96% אחוזי הצלחה.

אז מתי זה קורה?

כלל הנתונים הוזנו למחשבון פרישה מפורט. הערה: לדוגמא כיצד יש להזין את הנתונים ניתן לעבור על פרק 1ב.
הזנת הנתונים וביצוע חישוב הובילה לתוצאות הבאות המסוכמות בטבלה ובגרף:

הפרישה המיוחלת הוקדמה לאפריל 2025!!!!, 4 חודשים מוקדם יותר מהשיערוך בפרק 1!!! עיקר ההקדמה נזקפת לשמרנות שלי בחישובים בהיבט הכנסות והוצאות. כל אלו היו בפועל מעט טובים יותר ממה ששחשבתי. השווי הנקי ביום הפרישה יהיה כ-2.1 מש"ח. זה אינטואיטיבי שכן זה משקף הכפלה של ההוצאה הדרושה (7000 ש"ח) בכלל 300. התיק הממוסה יהיה ביום הפרישה באזור 1.1 מש"ח ואילו התיק הפטור יהיה כ-483 אש"ח. כלומר סך תיקי ההשקעות יהיה כ-1.58 מש"ח. איך מסתדר הפער אל מול 2.1 מש"ח הדרושים? הדירה בבעלותי שמכניסה כ-2200 ש"ח בחודש מגלמת שווי נקי של 660 אש"ח (הכפלה ב-300). מנגד יש להחסיר את יתרת ההלוואות ביום הפרישה של 129 אש"ח.

כיצד אני רואה את החופש המתקרב ומהם מרווחי ביטחון

אני נמצא בדהירה לחופש כלכלי. החופש המרכזי שנלווה להגעה לאותו רגע מיוחל הוא שיחרור מנטאלי הנלווה לחופש עיסוק אמיתי. בנקודה זו עיסוק משמים יחדול להיות אילוץ השרדותי ואת מקומו יתפוס עיסוק שבא ממקום של אהבה ותעוזה. השיחרור המנטאלי הזה יאפשר לבחור בגמישות רבה את צעדיי כאשר המצפן יהיה סיפוק וריגוש שיחליפו את מיקסום המשכורת. ה-switch המחשבתי מהשרדות לחופש יוביל אותי למחוזות של תעוזה וחוויות חדשות ולא מן הנמנע גם להשתכרות רבה יותר, אך כערך מוסף ולא כמטרה.

יהיו כאלה שיאמרו, עזוב הכל עכשיו ותעמוד עירום אל מול העולם. לאחרים קל לומר זאת, אך עבורי כשעל צווארי הוצאות חודשיות של 15,000 בחודש זה קשה יותר. עבורי, נכון בשלב זה to play it safe ולשייט אל עבר נקודת הביטחון שלי כפי שתארתי בהרחבה כאן.

מבחינת תזמון היציאה לפרישה, הגישה היתה ונשארה לעשות את זה ברגע הראשון שאוכל. אין לי כל סיבה לדחות את הפרישה להגדלת מרווח הביטחון שכן אין לי כל חשק להמשיך בעיסוק שלא מלהיב אותי כשאני משוכנע שמרווחי הביטחון הקיימים מספיקים די והותר.

מהם אותם מרווחי ביטחון?

בראש ובראשונה הון אנושי גבוה וחוסר כוונה להיות נטול מעש. המטרה שלי היא לנתק תלות בתלוש משכורת אך לא להפסיק להרוויח מאחר ואפרוש בשלב שאני בשיא המרץ שלי. ברור לי שלא אהיה מסוגל לרבוץ על הספה או על חוף הים, לפחות לא לאורך זמן. בהנחה שתשלומי שכר הדירה (2200) ימשכו, ידרש מהתיק סכום של 4800 ש"ח בחודש לכיסוי הוצאות ייסוד. בפרק 1 חישבתי שהסכום המינימלי שיידרש מעבודה הוא 500 ש"ח בחודש בכדי להשלים את הסכום שילך על מס רווחי הון (לא מתכוון להגדיל עוד התיק בכדי שיכסה גם את המס). בסבירות גבוהה אותו עיסוק בעצימות נמוכה מאוד שאמצא לעצמי יוכל בקלות לכסות את ה-500 ש"ח האלה ואפילו הוצאה של 4800 ש"ח בחודש.

במציאות שרוב ההוצאות מכוסות מיגיעה בעצימות נמוכה, התיק עשוי לצמוח פרא. בזהירות, כהרגלי, אומר שלמרות שאני מרוצה מאוד מחיי מבחינה חומרית, אם יתאפשר, חלק מהתיק במצב זה ינותב לטיולים בעולם ואולי פינוקים חומריים.

יתרון נוסף במציאת עיסוק זה מניעת אינפלציה אישית. לו יווצר לי עודף זמן, אז בנוסף לשעמום הנלווה, יהיה לי זמן רב מדי שיוביל לגידול בהוצאות. דרך מציאת תעסוקה, לפחות חלק מהזמן, ימצא פיתרון לבזבוזים חסרי תכלית.

יש שיאמרו "אבל אם לא תפסיק לעבוד, לא באמת תפרוש". התשובה שלי שאם בהרגשה שלי אני בן חורין, אז אני באמת כזה ולא מעניין אותי מה חושבים. ברגע שאני עובד רק מה שכיף לי, בעצימות נמוכה יותר ויכול מעשית לחדול בכל רגע תוך יכולת לקיים את עצמי מנכסיי - אני חופשי!

מרווח ביטחון משמעותי נוסף הוא תיק השקעות משותף עם היפה בנשים על סך 780 אש"ח. סכום לא מבוטל שיוכל לשמש לבלת"מים שהחיים יזמנו, פינוקים ואף פרישה חלקית גם ליפה בנשים אם תרצה בכך.

אז מרווחי הביטחון של עבודה בעצימות נמוכה + תיק של 780,000 ש"ח הופכים את התוכנית לבלתי שבירה. זאת מאחר ותיק ההשקעות הופך בעצמו למעין כרית ביטחון שבזכותה בכל רגע נתון אני או היפה בנשים יכולים לחדול מכל עיסוק לאלתר. הפסקה שכזו תדרוש הפחתה מסוימת ברמת חיים, אך לא מדובר במשהו שיהיה מסובך מדי לבצע עקב היכולת שלנו להתקיים ביעילות כלכלית. זו תחושה של שליטה מלאה בחיינו. שום גל פיטורים לא ירגש אותנו וכך גם רוב ההפתעות שהחיים יכולים לזמן. מקסימום, מצמצים לפרק זמן כזה או אחר, לא משהו בלתי סביר אל מול החופש שמקבלים בתמורה. זו מציאות שבה ננווט עצמנו לכל מקום שנרצה. רק מלכתוב את זה אני מתרגש.

הערה לגבי סיכון האינפלציה - לפי מחקר טריניטי, כלל 4% הוא רובסטי לעליה באינפלציה ולפי המחקר ניתן למשוך 4% בצמוד למדד מבלי שהתיק יאזל בסבירות של 96% להצלחה.

סוגיות שיש לפתור ולשקול עד הפרישה

קביעת אסטרטגיית סדר משיכה של תיק פטור ותיק ממוסה. ההחלטה צריכה להילקח מתוך שיקולי צמצום מס.

להתחיל לחשוב על מה לעזאזל אעשה עם החיים שלי בעוד כ- 3 שנים. אז יש לי "נכונות לעבוד". יש לי passion להדרכה, כתיבה, הרצאות, העברת ידע, עבודה עם ילדים. ככל שאתקרב לרגע האמת, אצטרך לפרוט את תשוקות האלה לכדי עיסוקים ספציפיים.

שאלה גדולה היא "האם באמת ההוצאה התיאורטית תתקיים?" החיים יכולים לזמן גידול בהוצאות שלא ניתן לנחש אותו מעכשיו. בנוסף, יווצר זמן פנוי רב שארצה למלא בתוכן. אולי תוכן זה יעלה כסף? לא ארצה לחסוך מעצמי חוויה עקב המחיר שלה.

לא על כל פרט בתוכנית יש לי תשובה. אצטרך להיעזר ביועץ שיסייע לי בתכנון נכון שייקח בחשבון סוגיות כגון מיסוי, התנהלות כעוסק פטור, פנסיה קלאסית, ביטוחים ועוד.

מה הלאה?

פתאום זה לא משחק, פתאום זה מוחשי יותר וקרוב יותר. ריגוש ממלא אותי כשאני מנסה לעכל את המשמעות של החופש הנצחי. לא כזה שקצוב בזמן בהתאם ללוח החופשות השנתי. שחרור מכבלי העבדות. לא עוד לופ אינסופי של שגרה שוחקת, לא עוד ויתור על שינה, לא עוד אסור יהיה לומר "היום לא בא לי". השינוי הזה שמתקרב בקצב מסחרר מביא בשורה של התחדשות ובעיקר של בחירה. חופש לבחור האם זה יום לצאת מהבית? חופש להבין מה באמת כיף לי לעשות? חופש לעשות כל דבר בזמן שלי. חופש למצוא את עצמי כל יום במקום אחר, לחוות ולפגוש, אם בא לי, חוויות ואנשים שטרם פגשתי.

חופש בחירה, מדהים ככל שיהיה, הוא גם אחריות עצומה שהניסיון שלי להתמודד איתה מצומצם יחסית. ברור לי שאגיע אל היעד הכספי, אפילו אם באיחור ביחס לתחזית. הרבה פחות ברור איך ארגיש באותו רגע מיוחל, כמה זה יהיה קל לפסוע דרך הקו שמפריד בין העולם שבו הכל ברור ומוכתב לעולם שבו הכל חדש, מסקרן ובלתי צפוי. אני מאמין שהכנה ותוכנית פעולה ליום שאחרי יסייעו, אבל הן לא יוכלו לגמרי להכיל את כל היקף ועוצמת השינוי.

כך או אחרת, המסע ממשיך כי פשוט הלכתי כבר רחוק מדי