קזימיר מלביץ' היה צייר רוסי. יצירתו של מלביץ' עברה הפשטה מתיאור המציאות לפרטי פרטים וצבעים דרך מעבר למשיכות מכחול גסות יותר, משם אל אוסף של מצולעים ולבסוף הגעה אל עבר הריבוע השחור, זיקוק והפשטה של רעיונותיו. לפי מלביץ' לא צריך צורות רבות מדי ולא צבעים עזים מדי בכדי להעביר מסרים.

ציור ועיצוב המציאות הוא הבחירה שלי ואני יכול לעצבה במשיכות איטיות ומעוקלות או במשיכות מהירות וגסות. ראו הוזהרתם, חשיבה על חופש משחררת מכבלי המוכר וסוחפת למחוזות פילוסופיים שעלולים להתפרש על ידי הסביבה כניתוק מחיבור למציאות. ככל שהיעד מתקרב, רעיונות שנראו פעם מורכבים ומלאי פרטים ומורכבויות, עוברים סדרה של תהליכי פירוק והפשטה.

הפשטה זה תהליך שמניע אותי לפעולה. אמנם מספרים הם אהבת אמת מלידה עבורי, אבל הם בריחה. בכדי לפעול צריך לסדר את הרעיון כסדרה של צעדים פשוטים עד גיחוך. הריבועים השחורים שלי.

חופש הוא פשוט משחושבים (מחווה למלביץ')

ביום יום קל מאוד להדחיק רגש. קל להישאב לענייני דיומא. פשוט להירתע מתכנון של הצעד הבא, אפילו אם אין באמת מורכבות גדולה בכך.

וזה מה שעשיתי זמן רב, אולי כי הייתי חייב, אולי כי ניסיתי לחמוק ממעבר אל השלב הבא של חיי.

פתאום זה שוקע. עבודה מאומצת של שנים מתחילה להשתלם. מוציא נייר. חישוב מהיר. לא צריך מחשבון ריבית דריבית. שווי נקי משפחתי של 2.5 מיליון ש"ח. מה זה אומר? משיכה של 8000 ש"ח בחודש בלי שהתיק יאזל (כנראה). ומה זה עוד אומר? עם הוצאה משפחתית של 15000 ש"ח המחולקת בערך שווה בשווה, אנחנו מוגנים, אנחנו בחוף מבטחים משמעותי בעין כמותו. אם אחד מאיתנו יאבד את יכולת ההשתכרות שלו, עולמנו לא יתמוטט עלינו.

פוסע במקום העבודה. לפתע המסדרון נראה לי אחרת, לפתע הפלואורוסנט פחות מרצד לי, לפתע המזגן פחות מטפטף לי. פתאום אני לוקח בחיוך דברים שאולי היו מכעיסים אותי קודם. הכל נצבע בגוונים שונים ומעט בהירים יותר.

אני מלא ביותר מוטיבציה, אני מחפש ומצליח למצוא מקורות הכנסה נוספים שאולי ימשכו את יום הפרישה עוד קצת אלי. הכל מרגיש לי פשוט וגשמי יותר.

לפתע תודעתית אני מתחיל שינוי ועובר לפאזה אחרת. מחשבות מציפות אותי על איך יראה היום שאחרי. אני מצליח לאחוז במציאות הזו, לדמיין את היום הזה לפרטי פרטים. יום בו אאסוף את ילדיי מבית הספר ואקח אותם לאכול גלידה. היום קרב, הם עדיין יהיו ילדים. יום בו אתעורר בלי שעון מעורר ואצא לריצת בוקר. יום בו אכנס לבית קפה עם הלפטופ ואכין מערכי שיעור לקורס על מדעים או פיננסים לילדים או לסטודנטים באקדמיה, כי אין משהו שאני אוהב יותר לעשות. ואולי אתחיל לכתוב ספר, שמסכם את המסע שנגמר ועל תחילת המסע החדש? יום בו הכסף כבר לא יכתיב את סדר יומי ולא יהיה תכלית קיומי. יום בו לא אצטרך להידחף לפקקי הבוקר ולכעוס על כך כל כך.

מצליח להביט לחופש בלבן של העיניים.

כן זה עוד 3 שנים, אבל פאק, טכנית יכולתי כבר להיות בחוץ, פשוט בא לי קצת יותר. לא הרבה, קצת. ואולי אוכל לקרב את זה עוד אלי וזה יותר מאפשרי.

זה היה מסע עצום עד כה, עבודת צוות פלאית של היפה בנשים ושלי. מותר לתפוח גם על השכם. עשינו לא מעט. פעלנו כיחידה. מותר גם להתרפק ערב אחד על הספה עם הסדרה האהובה עלינו (Succession) וכוס וויסקי ולנשום את ההישג הזה, הביטחון הזה, לאגור כוחות לקראת כיבוש היעד הבא.

זה עוד לא חופש מלא, זה מאוד גבולי. זו רק נקודת ציון. אבל אני חייב לשאוף אותה, לאמץ אותה ולהפנים אותה. זה חשוב לי בכדי להתחיל את השינוי אל עבר היום שאחרי. קל מאוד לשקוע בהווה ובקשיים ולהתמסר לקיטורים על הבוס, המשכורת והאוכל בחדר האוכל, זו הרי רק בריחה מההמשך.

החופש הוא לא קומץ מספרים וניירות ערך, הוא מטמורפוזה תודעתית מעבדות לחירות. עלי להתמסר לשינוי הזה כי שום אוסף מספרים לא יוכל לחולל השינוי הזה בשבילי.

מזמור לחופש / זיק הולילנד -

החופש הוא בכלל ציור שאני מצייר.
מושך במכחול מהר.

החופש הופך לנוכח כשמאויר בקווים מהירים.

נפרד ממספרים ומתמסר אל תמונה.
רואה בה מציאות מוחשית ושונה.

הרחוק מרגיש כאילו מחר.
פסיעה אחת ואני שם. אם רק אבחר.

מי שמעצב את החופש זה את ואתה ולא איש זולתכם והוא ילבש גוף וצורה שהם פרי דימיונכם.

החופש הוא תולדה של הווייתכם.

החופש הוא לא רצף מספרים וחישובים. זה הניצוץ שאתה יכול או את יכולה להדליק אם רק תבחרו בכך.

ציירו אותו דמיינו אותו וחלמו אותו. אם האדם הוא סך חוויותיו וחלומותיו, מדוע שחופש לא יהיה בר ציור בקווים של מכחול. אנו בוחרים איך נצייר אותו ונגשים אותו והאם הוא מחר או בכלל כבר כאן והיום מתדפק על דלת ביתנו?