אבן נכנסה לי בסנדל בעודי פוסע במסע לפרישה מוקדמת

יש לי ניסיון בביצועי מסעות, מכל מיני סוגים. לא היה מסע אחד שעבר חלק. אני חושב שמה שסייע לי לצלוח מסעות עד כה הוא יכולתי לאמץ את כל התהליך כולו על עליותיו ומורדותיו. אולי יש בי הנאה מזוכיסטית שאני חווה גם מנקודות השפל והאופן שבו הן ממקדות אותי לביצוע התאמות ואיזונים מחודשים.

כשיצאתי למסע לפרישה מקודמת היה לי ברור שחלק זה לא יהיה, ואם זה ירגיש חלק אז כנראה שמישהו עובד עלי או שאני מפספס משהו מהותי. עם זאת, בשנתיים מאז התחלתי את הצעידה שלי לא חוויתי זעזוע יוצא דופן. החיסכון נצבר לו בקצב שציפיתי לו (כ-11 אש"ח בחודש) וגם התיק עלה יפה בצורה נינוחה למדי.

בחודשים האחרונים עגלת המסע שלי התחילה לחרוק. היה לי בסיס מוחשי לחשוש שיש חריגות מהתיכנון, אך לא עצרתי זמן רב לכמת את המשמעויות. החשש נבע מכל מיני סיבות. הביצועים בשווקים היו לא מדהימים כפי שכולנו יודעים וספציפית הנכסים שמרכיבים את התיק שלי יודעים זמנים לא פשוטים (מניות ואג"ח). בנוסף, סעיף ההכנסות חווה קיטון קל אך מציק. ועם כל זה לא מספיק, עקב אילוצים שלא צפיתי מבעוד מועד ההוצאות גדלו. יש לציין שהשינויים לרעה בהוצאות ובהכנסות לא היו קיצוניים אך השילוב של שניהם גם יחד הוביל לנסיגה לאחור ביכולת החיסכון. כל אלו משחברו יחד גרמו לי לחשוד שיש לבצע הערכה מחודשת של הסטטוס.

עם כל זאת, דחיתי את ביצוע החישוב המחודש של הזמן לפרישה המוקדמת שלי (חישוב שאני מבצע אחת לכמה זמן בכדי לבחון התקדמות במסע), גם כי אני לא מייחס חשיבות מיוחדת למהמורות שבדרך וגם כי אין טעם לעקוב לעיתים תכופות מדי.

חישוב הזמן לפרישה מוקדמת מתבסס על השווי הנקי הנוכחי שלי (נכסים פחות ההתחייבויות) ועל שיערוך של כמה זמן ייקח לי להגיע אל שווי היעד שלי. החישוב מבוצע באמצעות מחשבון הפרישה שבאתר.

השיקלול החדש כלל את כל היתרות המעודכנות במכשירי ההשקעה השונים (שפחתו), תשואה פסימית יותר של 4.2% כפי שאיפיינה את העת האחרונה בממוצע. ההוצאה בפרישה עודכנה ל-7500 ש"ח עקב עליה רוחבית בהוצאות של משק הבית שלנו, לרמה שההוצאה הכוללת צפויה להיות 15000 ש"ח בפרישה במקום 14000 כפי ששיערכתי קודם. האינפלציה לא פסחה גם עלינו. בשלב זה לא עידכנתי את ההוצאה בהווה, שכן, מלכתחילה, אני מפריש מעט יותר לחשבון ההוצאות המשותפות משצריך.

הערה: אציין שיש לעיתים הכנסות חד פעמיות שאני חווה אך אני לא יכול להכלילן בחישוב, שכן, אינן יציבות. הכנסות אלו באות לידי ביטוי דרך עידכון היתרה.

באופן לא מפתיע, הזנה מחודשת של הנתונים במחשבון הפרישה מצביעה על עיכוב משמעותי. תאריך הפרישה העדכני הוא אפריל 2026. זה עיכוב של שנה ביחס לתחזית הקודמת שביצעתי.

לא נעים.

זו שעתם של הספקנים לומר: "אמרנו לך". הרי בלאו הכי, השאלות שאני נתקל בהן הכי הרבה בהקשר של המסע שלי אל עבר החופש הן "ואם הבורסה תקרוס מה תעשה?", "איך אתה יכול לבנות על משהו שאינך יודע?", "הכל מתייקר כל הזמן", "בורסה זו הונאה אחת גדולה. האנשים הרגילים תמיד מפסידים שם".

ואלו משפטים שאני מבין מאיפה הם נובעים – מחוסר היכולת של בני אדם להתמודד עם הלא נודע. צורך אובססיבי בוודאות שלא קיימת. אולי גם קצת רצון שאמשיך להיות תלוי בתלוש השכר בדיוק כמוהם, בשותפות גורל.

למרות שזה לא מובן לכולם, לי ברור לחלוטין: חלק מלצאת למסע לחופש כלכלי הוא להשלים מראש ששום דבר לא ידוע. הכל תלוי באם ואם ואם. "הכל על כרעי תרנגולת" יש שיאמרו. יש כאלו שתנאים כאלה ימנעו מהם מלכתחילה לנסות. עבורי, השלמה כזו היא תנאי להצלחה. מי שלא מוכן לכך, ייטב אם יוותר וישאר במשרד הבטוח.

אני בנוי קצת אחרת. הלא נודע, מרגש ומאתגר אותי.

האופטימיות היא פן יסודי בי.

לא רק שאני לא הולך ליפול למקום של ויתור, אלא הדרייב שלי להצליח רק גדל. חלק מחוזה היציאה למסע כלל אמונה חסרת גבולות בעצמי, ביכולת מימוש התוכנית ונכונות להיענות לאתגרים לכשיופיעו.

בכדי להמשיך לפסוע, במישור הבסיסי ביותר, אשלוט בכל מה שאני יכול לשלוט.

הקווים המנחים של התוכנית יישארו בעינם.

• אצא לפרישה ברגע הראשון שזה יתאפשר לי, כלומר כשההכנסה הפסיבית תכסה את הוצאות הבסיס. זה מצב של ביטחון שיאפשר לי בקלות לוותר על עבודה שכירה במשרה מלאה, שכן ביצועה לא יהיה תנאי להשרדותי הכלכלית. אם יש נקודה בזמן שבה הכנסה פסיבית מאפשרת תיאורטית לא לעבוד בכלל (אפילו אם בדוחק מסוים), אין מבחינתי כל טעם להמשיך בשיגרה שאני זמן רב חולם לוותר עליה. כי לשם מה נועדה הכנסה פסיבית אם לא לקנות את יכולת החופש?


• הסעיף הקודם אינו אומר שמחובתי לחיות על הקשקש מבלי כל מרחב תמרון רק כדי להצהיר שפרשתי. אני בוודאי אמלא לפחות חלק מהשבוע בפעילות שככל הנראה תכניס משהו ובכך תאפשר את מרחב התמרון, שולי הביטחון, עיסוק מאתגר וגם תקציב מותרות. על אילתורים כאלה לא ניתן לבנות בוודאות מלאה, אבל זו בדיוק המטרה של מערך הנכסים שאבנה עד אז - אפילו אם לא אכניס עוד אגורה לכיסי אוכל להמשיך ולכסות הוצאות בסיסיות למחיה.


• בנוגע לאינפלציה אפשרית, בל נשכח שמחקר טריניטי עליו אני מתבסס לוקח בחשבון הצמדה למדד ועל כן התוכנית צפויה להיות רובסטית להתייקרויות עתידיות.

לא רק שאיני מרגיש מורת רוח, ההרעה בתחזית לוקחת אותי דווקא למקום של היענות לאתגר. אני חש אפילו ריגוש מסוים ואני הולך לפעול בכדי שהמצב ישתפר. מה אעשה? ראשית, אמשיך לדבוק בתמהיל התיק הנוכחי שלי דרך ביצוע של איזון ע"י הפקדות חדשות. איזון כזה הוא הזדמנות לרכוש סחורה מוזלת. בתקופה זו, אגרות החוב חווות טלטלה משמעותית ובכל רכישה אני קונה אגרות חוב חדשות במחירים נמוכים יותר שמגלמות תשואה גבוהה יותר. אני רואה בכך ברכה יותר משזו קללה. שנית, אחפש דרכים נוספות להגדלת הכנסות, גם בעבודתי השכירה וגם בעיסוקיי הצידיים שלי, כמו למשל בלוג זה. בנוגע לבלוג, לאחרונה אני מגלה, שיש לא מעט דרכים להגדיל הכנסות שמאפשרות לי שיפור שלו ושל התזרים ממנו. שלישית, החישוב שלי לא לוקח בחשבון פנסיה. לדעתי החמרתי יתר על המידה. בקרוב אשכלל את מחשבון הפרישה כדי שיקח בחשבון את הפנסיה ובאופן בלתי נמנע תהיה לכך השלכה על קיצור זמן לפרישה (או לכל הפחות הגדלת שולי הביטחון של התוכנית).

אני גם לא הולך להשלים בקלות עם הגידול בהוצאות. אני משוכנע שיש אפשרות לנסות ולהתייעל.

אבל, מעבר להיותי אקטיבי בניסיון לצלוח את הנהר אל גדת החופש, אני גם חייב להיות מלא באמונה.

המסע לפרישה זו אמונה בעצמי ויכולתי להיענות לאתגר באופן מלא על כל קשייו. המסע אל החופש עוד ידע מורדות אך גם עליות. כך יהיה גם בחיים שאחרי הפרישה. האם היה בכלל עניין בלי שהיו קשיים? איזה ערך יש בהישג שמגיע בקלות? אני אפילו שמח בסתר ליבי על הקשיים ומאמץ אותם אל חיקי. באישזהו מקום יש בי חשש מלהגיע לאזור הבטוח והיציב, שכן הוא לא מזמן שום אתגר ולא דוחק אותי החוצה מאזור הנוחות למקום שעלי לגלות תושיה ויצירתיות.

אבל זה לא רק זה. כי אחרי הכל, לא הכל תלוי בי. למשל, יש גם את השוק שלא בשליטתי. אני חייב גם להאמין שדברים שלא תלויים בי ימצאו את הדרך להסתדר.

עבורי, לצאת למסע אל החופש זה long על אופטימיות, על אמונה שהמין האנושי ימשיך להתקדם ולהתפתח. כפועל יוצא להאמין שבטווח הארוך בני אדם ימשיכו לבזבז, שתהיה צמיחה, שהיצירתיות והשאיפה למצוינות טבועים עמוק בטבע האנושי, שחברות יתייעלו, שהבורסות כן יעלו לאורך זמן, שהנחות תשואה שהיו תקפות בעבר יהיו תקפות ברמה זו או אחרת גם בעתיד. כל זאת בלי קשר להפתעות שהשוק יזמן לי.

כישלון הוא לא משהו שאני יכול לקחת בחשבון. בשבילי, לצלול לפסימיות ולהתמסר לרעד בכנף שהתוכנית חווה מדי פעם זה לוותר, זה לעצור, זה להשלים עם כישלון ולהיכנע למערכת. אני לא מוכן לעשות זאת, המסע שלי ימשיך.

יש ביטוי שחבר רוסי פעם אמר לי ואני מאוד מתחבר: "תקווה היא אחרונה למות".